מבוא חוות דעת מומחה

קבוצות דתיות רוחניות, פוליטיות וחברתיות שונות שסחפו אחריהן ציבורים קטנים וגדולים היו קיימות בהיסטוריה של תרבויות רבות, וקיימות גם כיום בעולם כולו, וגם בעם היהודי ובמדינת ישראל. מקצתן פועלות במסגרת התרבות השלטת ומהוות מקור להתפעלות והערכה, אבל רבות מהן מעוררות, מסיבות שונות, איבה, ביקורת, גינוי וניסיון לבלום את פעולתן. בדרך כלל טענו על תנועות כאלו שהתורות שהן מקדמים הן תורות כוזבות; שמנהיגיהן הם משיחי שקר; שהן מעמידות פנים מיטיבות בעוד שלמעשה הן מזיקות לחבריהן ולסובב אותן; שפעולתן כרוכה בהשתלטות מנטלית על חבריהן, שעבודם וניצולם לתועלת המנהיגים בתואנות שווא אלטרואיסטיות.

בישראל היו קבוצות שעוררו עניין רב ופולמוס ציבורי ומשפטי, ובהן קבוצת רינה שני, קבוצת ריקי שחם, הקבוצה הגרמנית בזיכרון יעקב, גואל רצון, קבוצת ‘אימן’ ואחרים. ועדה בראשות חברת הכנסת תעסה-גלזר ניסתה לחקור את נושא הכתות ולקדם חקיקה מתאימה, אך מאמץ זה נפסק.

בשנת 2011, במסגרת היערכות לטיפול בפרשת גואל רצון, מינה משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועדה מקצועית כדי לנתח את התופעה של ‘כתות’ ולהמליץ על דרכי פעולה. הועדה חקרה את הנושא, הביאה קשת רחבה של דעות, הגדירה ‘כת’ מהי, וקבעה שורה של מאפיינים אשר לפיהן ניתן להעריך אם תנועה כלשהיא היא ‘כת פוגענית’. הועדה התייחסה גם למחלוקות, לקשיים ולדעות שונות בתחום, תוך התיעצות במומחים ובספרות המקצועית.

הגדרת “כת פוגענית” במסמך של משרד הרווחה: “כתות פוגעניות הן קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי המחשבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי- שווא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מן התחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת “(עמ’ 19).

כאמור, חוות דעת זו עוסקת בשאלה האם הצטברו בבני בברוך על-פי המתואר בתצהירי ההגנה סממנים כיתתים במסה קריטית שתצדיק את השימוש במונח “כת”.

המאפיינים הסוציולוגיים המרכזיים של “כתות פוגעניות” על פי דו”ח משרד הרווחה הם:

 

א. מנהיגות: הכת מרוכזת סביב אדם כריזמטי בעל כושר מנהיגות יוצא דופן. המנהיג מטיל טאבו וסנקציות על התנהלות החברים, ומכתיב אורח חיים מפורט לחברי הכת .

ב. סודיות: המצטרפים לכת עוברים טקס חניכה שבו הם מתחייבים לנאמנות ולשמירה על סודיות.

ג. התנתקות: עידוד עד כפייה של ניתוק הקשרים החברתיים הישנים, תוך הסתגרות והתבדלות מפני העולם החיצוני.

ד. אדיקות: תביעה לאדיקות פולחנית עזה, ללא שאלת שאלות או הטלת ספק.

ה. ציות: דרישת ציות וכפיפות מוחלטת למנהיג הכת והטלת סנקציות כאשר אלה אינן ממולאות כנדרש.

ו. מיסיונריות: פעילות לשם גיוס חברים נוספים.

ז. גיוס כספים: עיסוק של חברי הכת בגיוס משאבים כלכליים ואחרים עבור הכת ומנהיגה.

ח. ויתור על רכוש: תביעה להקדשת הרכוש הפרטי לכת או למנהיגה.

ט. סולידאריות בין חברי הכת: עידוד הדדי בין חברי הכת, המתאפיין בגילויים חריגים של אמפתיה. יצירת קרבה גדולה בין החברים והקדשת מרבית זמנם לפעילות בתוך הקבוצה או למען תועלתה.

י. דוקטרינה: אידיאולוגיה העומדת בבסיס פעילות הכת, מסבירה ומפרשת את העולם בצורה חדשה, תוך שימוש בשיטות של שינוי תודעה (מדיטציות וכיו”ב), המשמרות את הנאמנות לכת ולמנהיג.

יא. טקסיות: הקפדה על קיום טקסים כחלק מתהליך האינדוקטרינציה שעוברים חברי הכת.

יב. לאפיונים אלו יש לדעתי להוסיף את האפיון הבא: פער בין המטרות המוצהרות לבין אינטרסים סמויים מעבר למטרות השוחרות-טוב עשויים להתקיים אינטרסים זרים סמויים ואף מוכחשים שאין מדברים עליהם: כוח, כסף, כבוד, שליטה במשאבים שונים וכיוצא בזה. ארגונים נעים על פני רצף שבקוטבו האחד אינטרסים סמויים הם שוליים והמטרות המוצהרות הן הכוח המניע, ובקוטב השני המטרות המוצהרות הן אך מסווה לפעולתם של אינטרסים סמויים זרים.

הועדה קבעה שהסיווגים שהוצעו אינם בגדר סימני-זיהוי ברורים שיכולים לקבוע חד משמעית אם קבוצה כלשהי היא “כת” אם לאו. המאפיינים נעים על פני רצף. שיש למפות עליו את מקומה של הקבוצה הנדונה. “…כלי הסיווג והמאפיינים הסוציולוגיים שהוצגו לעיל מסייעים במיפוי תופעת הכתות, תוך שימת לב להבדלים בין הכתות. מהם עולה, כי לא ניתן להסתכל על כתות כעל מקשה אחת או קבוצות בעלות מבנה אחיד, אלא ישנם מאפיינים בסיסיים שניתן לזהות במרבית הכתות, אך גם הבדלים באופיין ובדרכי פעולתן. לאור זאת, על מנת שניתן יהיה למפות את הכתות ופעילותן, יש להתייחס לסיווגים שהוצעו כאל רצפים. על פני הרצפים הללו, ניתן יהיה למקם את הקבוצות השונות ביתר דיוק.” (עמ’ 18). מכאן שאנו נדרשים לבחון את הקבוצה בכל אחד מן המאפיינים המוצעים ולמקם אותה, ולאחר מכן לבחון את הפרופיל המצטבר, ולהעריך האם הצטברו סממנים כיתתים לכדי מסה קריטית שתצדיק את השימוש במונח “כת”.

כך, למשל, את המאפיין “ויתור על רכוש” אפשר למצוא בקבוצות רבות ובצורות שונות: קבוצה אחת תובעת מחבריה תשלום דמי חבר או אחוז קטן מהכנסתם, שנייה תובעת שהחבר יתרום את כל פרי עבודתו לקבוצה, ואילו השלישית תובעת שיעביר את כל הונו או את ביתו לרשות הקבוצה. יתכן שבמאפיין זה נקבע שהקבוצה שגובה דמי חבר אינה ‘כת’ בעוד שזו שתובעת להעביר את הבית על שם המנהיג היא כיתתית. יתכן שבמאפיין אחר נראה בקבוצה הראשונה ‘כיתתיות’ בעוד שלא נראה זאת בקבוצה השנייה. מכאן, שכדי להעריך את מידת הכיתתיות של תנועה יש צורך למקם אותה על פני הרצפים השונים. לאור הפרופיל שיצטייר אפשר יהיה להעריך עד כמה מתאפיינת הקבוצה בסממנים כיתתיים ומה משקלם לעומת מאפיינים אחרים; וכיוצא בזה, עד כמה היא מצטברים הסממנים הכיתתיים לכלל מסה קריטית של “כיתתיות”.

המושג ‘כת’ ומושגים חלופיים:

המושג “כת” בשימושו המקובל כיום, וכפי שמתואר במסמך משרד הרווחה, איננו מהווה תיאור נייטרלי: יש לו קונוטציה שלילית, המתייחסת לקבוצה או לתנועה בביקורת, בין אם על אמונותיה ודעותיה, בין אם על דרכי הפעולה שלה כלפי משתתפיה, ובין אם על דרכי הפעולה שלה כלפי העולם שמחוצה לה. כך, למשל, ” (התנועה)…מתאפיינת בהתלכדות סביב מנהיג, רעיון או ישות; מייחסת מעמד של אמת אבסולוטית ומקודשת לדוקטרינה שלה; עושה שימוש בשיטות מניפולטיביות של שליטה ושכנוע ומשעבדת את חבריה” . מן התפיסה הזו משתמע שלחברה ולמוסדותיה הזכות, ולעתים אף החובה, לנקוט פעולות של הגבלה, מניעה והצלה, בין של ‘נפגעי כתות’ ובין אם של החברה הסובבת. ה”שיטות המניפולטיביות של שליטה ושכנוע” מתוארות בידי תומכי הגישה הזו כ”שטיפת מוח” ו”שליטה תודעתית” (“mind control”). מונחים אלו מבטאים כמובן שיפוט ולאו דווקא עובדה.

לתפיסה זו יש מתנגדים, ובהם כאלו שאינם מקבלים את רעיון השעבוד המנטלי והשליטה התודעתית, וסבורים שהשתתפות בקבוצה וחיים בה הם מעשה של רצון חופשי. מתנגדים שונים דוחים את התפיסה על פיה ניתן ליטול מאדם את חופש הרצון על ידי פעולה מניפולטיבית מבחוץ; הם סבורים שרבות מן התנועות הללו מועילות לחבריהן ואף לחברה הרחבה; ובמישור המוסרי, יש הסבורים שלא התנועות הללו מנסות להפעיל שליטה לא- לגיטימית על הסובב אלא להפך: החברה השלטת היא היא המפעילה אמצעי דיכוי כדי להשתיק קבוצות בלתי-מימסדיות לגיטימיות על המתנגדים לשימוש במונחים אלו נמנים, בין היתר, חוקרים ממדעי החברה באקדמיה . אין צריך לומר שמשתתפים בקבוצות כאלו תומכים בראייה ביקורתית זו ומגנים את עצם המושגים “כת”, “נפגעי כתות” ו”שליטה תודעתית”.

מושגים חלופיים: ההתנגדות למושגים “כת” ו”שליטה תודעתית”, וכן הקושי להחיל מושג אחד על פני קשת רחבה של ארגונים שונים מאד זה מזה, הביאו חוקרים אקדמיים בתחומי מדעי החברה להחליף את המושג “כתות” במושג הנייטרלי “תנועות דתיות חדשות” (אם כי תנועות דומות קיימות גם בתחום הפוליטי, העסקי, החברתי והסביבתי): “…(המונח) מתאר רצף שבצידו האחד קבוצות שיש בהן יש השתתפות רופפת המבוססת על גישות חדשות לרוחניות או לדת, ובקצהו השני קהילות התובעות מידה מרובה של קונפורמיות קבוצתית, ויש בהן זהות חברתית שמפרידה את תומכיהן מהחברה השלטת” .

השימוש במושג הנייטרלי “תנועות דתיות חדשות” אינו מתכחש לכך שישנן גם קבוצות בעייתיות: גם השוללים את המושג “כת” אומרים: ” …אנו מסכימים שישנן קבוצות רוחניות ודתיות בהן הפרט מוותר על חשיבה עצמאית, ושלפעמים ויתור זה מנוצל לרעה, ופוגע באותו פרט. אולם על פי מיטב ידיעותינו והבנתנו קשה עד מאוד להבחין ולהבדיל בין חברות כנועה בקבוצה שמבקשת לחקור בצורה כנה אמיתות רוחניות, לבין כניעה מאונס בקבוצה המשעבדת את חבריה ומנצלת אותם לרעה. בהתאם לכך, אנו מצפים כי תעשה הבחנה ברורה בין קבוצות שונות, ובין פעולות שונות בתוך הקבוצה.”

מוסכם, אם כן, על כל הצדדים שב’כתות’- או ב’תנועות דתיות חדשות’ – “יתכנו ויתור על רצון חפשי וניצול לרעה של ויתור זה; ושלשם זיהוי של ניצול-לרעה נדרשת הבחנה ברורה בין קבוצות שונות ולבין פעולות שונות”. ברוח דומה קבע משרד הרווחה והשירותים החברתיים בדו”ח בנושא: “לא ניתן להסתכל על כתות כעל מקשה אחת או קבוצות בעלות מבנה אחיד, אלא ישנם מאפיינים בסיסיים שניתן לזהות במרבית הכתות, אך גם הבדלים באופיין ובדרכי פעולתן. לאור זאת, על מנת שניתן יהיה למפות את הכתות ופעילותן, יש להתייחס לסיווגים שהוצעו כאל רצפים. על פני הרצפים הללו, ניתן יהיה למקם את הקבוצות השונות ביתר דיוק.”