פרק ב: ניתוח תצהירי ההגנה בהתאם למאפיינים הכיתתיים שנדונו לעיל

בפרק זה אנתח את תצהירי העדים יוצאי התנועה או קרובי משפחתם של חברי התנועה. לשם הגנה על פרטיותם אשתמש בר”ת בלבד. התצהירים שבחנתי הינם של העדים ב”ק, א”ק, מ”ד, ל”ו, ו”נ. בנוסף בחנתי תצהיר של עדה נוספת שהחליטה בסופו של דבר להימנע מלהעיד ולפיכך לא אתייחס לתצהירה. בנוסף בחנתי את תקנון התנועה משנת 2004.

אמונות ודעות אודות המנהיג

• המנהיג:
• ב”ק 8: ”רב” – הרב מיכאל לייטמן (המכונה בבני ברוך “רב”, ללא ה”א הידיעה) הוא הדמות הרוחנית העליונה והמנהיג הבלתי מעורער של בני ברוך. לייטמן מצוי מעל כולם: הוא דמות רוחנית הנמצאת בספירות העליונות. חברי בני ברוך מתייחסים אליו כקדוש מתוך תחושת יראה. בקבוצה שוררת ההבנה שאין לערער אחר דבריו ויש למלא את הוראותיו במלואן”.
• מקור סמכותו של המנהיג/המורה – על אנושי:
• ב”ק 75: “הכל היה תלוי בהוראותיו של לייטמן: בכל פעם שלייטמן החליט לשנות את רמת הדתיות של התנועה, שינו רוב חברי התנועה את ההתנהלות בהתאם. מה שלייטמן מצא לנכון לקבוע כמסגרת דתית השתדלו החברים לנהוג בהתאם. למשל, בתקופה מסוימת נדרשנו כולנו (למעט חריגים שקיבלו ”פטור” כגון שחקני תיאטרון ואנשי ציבור) לחבוש כיפות וכיסויי ראש, ובתקופה אחרת ציווי זה התמוסס.”
• ב”ק 124.5: “(לייטמן) הוא מקובל אלוקי והוא ישות רוחנית”.
• ייעוד נעלה:
• יכולות עילאיות:
• מ”ד 107: ” יחס המורא וההערצה כלפי לייטמן הוא תוצר של מסרים שהועברו לחברים על ידי לייטמן עצמו”
• ל”ו 20: ” לייטמן נראה לי כאילו הוא מפיץ אור באופן תמידי”.
• א”ק 65: “אני זוכרת שחוויתי תחושת יראה ממשית כלפי לייטמן. הרגשתי שהוא קורא מחשבות ושהוא נמצא בעולם רוחני. אני זוכרת שפעם בסדנת לימוד הוא התיישב במקרה לידי ואני כל כך חששתי מנוכחותו שניסיתי לזוז בכיסא שלי ולהתרחק, בגלל שהרגשתי ממש לא בנוח בקרבת אדם גדול כל כך”.
• מידות מוסריות נעלות:
• מעל לביקורת ולספק:
• ב”ק 124.5: אין סיכוי שהוא טועה כיוון שהוא מקובל אלוקי והוא ישות רוחנית. נקודת ההנחה היא שהוא תמיד צודק”.
• ב”ק 62: “האווירה היתה שאין לפקפק בדבריו או לתהות אחריהם אלא למלא אותם כלשונם, כיוון שלייטמן הוא הצינור הרוחני שלנו ואין אפשרות שהוא טועה”.
• ו”נ 27: אני הייתי יוצאת מהרצאה ואומרת שלא הבנתי כלום, ו(בעלי) היה אומר שאני אשמה כי אני לא פתוחה לזה, שלייטמן אדם גדול רוחנית ולא יתכן שהוא טועה. טענתו העיקרית היתה “מי אנחנו שנבקר אותו?”.

התורה/ דוקטרינה

• “ידע מקודש”:
• מהתקנון “…לבנות קבוצה שמטרתה להשיג תכונות הבורא. נמצא בקבוצה כל מי שמוכן להכניע, לדרוך על עצמו כדי לקבל עזרה מקבוצה על מנת להגיע לבורא”.
• “תורת חיים”:
• א”ק 7: “לאחר ההצטרפות לבני ברוך ניתקתי או צמצמתי קשרים חברתיים עם אנשים מחוץ לקבוצה כיוון שהרגשתי שאין לנו שום מכנה משותף, הם שרויים באגו וברצונות האגואיסטיים שלהם ולא מודעים לכך”.
• ידע נסתר:
• ו”נ 23: “(בשיעורים הפתוחים לציבור) לייטמן היה אומר: “המטרה שלכם היא להקשיב. אתם לא יכולים להבין כלום כי הכלי שלכם לא מפותח. בעתיד אתם תבינו את הדברים שלי” ודברים ברוח דומה”.
• אמת אבסולוטית:
• א”ק 75: “תמיד בכנסים התחושה הייתה מין מיקס של עייפות מוחלטת (עקב חוסר שינה וריבוי פעילויות) וציפיה שהעולם יראה ממש אחרת אחרי שנצא מהכנס. היו לי מחשבות בשיעורי כנס שעכשיו אני אצא ממנו, אפתח למשל אתר חדשות – ולא אמצא שום זכר למלחמות, רעב, מחלות – עד כדי כך תחושה שאנחנו פה מתקנים את העולם הייתה שולטת בי.”
• עולה על כל ערך אחר:
• ב”ק 110: לייטמן הבהיר בשיעורי הבוקר שהפצה גוברת בחשיבותה על כל פעילות אחרת: אירועים חברתיים, עבודה, משפחה וכו’. כל שאר הקשרים נחותים לעומת העבודה הרוחנית.
• ב”ק 122-123: הדבר היחיד שיאפשר לאנשים לחוות את הטוב הוא הפצת חוכמת הקבלה. אם לא נפיץ את החוכמה, האנושות תגיע בסופו של דבר לאותה תוצאה, רק בדרך של ייסורים. בני ברוך יכולים, על ידי הפצת חוכמת הקבלה, להמתיק את דרך הייסורים שהם מנת חלקה של האנושות.”
• מ”ד 11: “…על פי התיאולוגיה הלייטמנית, הפצת חוכמת הקבלה היא האמצעי המרכזי למימוש התכלית הרוחנית של האדם ולהצלת האנושות מחורבן אפוקליפטי שעתיד ליפול עליה עוד בדור הזה, חורבן שרק מי שלמדו קבלה נוסח לייטמן יכולים למנוע ובכך להציל את האנושות…”
• א”ק 10: ” מכל ה”שידוכים” הקודמים שהוצעו לי מבני ברוך, בני הוא האדוק ביותר ומי שנצמד לדברי הרב לייטמן באופן הקפדני ביותר. זו היתה התכונה שנראתה לי חשובה ביותר בבן זוג ומסיבה זו החלטתי להינשא לו”.
• ראייה אפוקליפטית:
• ב”ק 54: “…הגאולה תבוא בדרך תורה (כלומר דרך הפצת חוכמת הקבלה לכל העולם) או בדרך ייסורים (כלומר, אם לא יצליחו להפיץ את חוכמת הקבלה, כל האנושות תסבול (מלחמת גוג ומגוג, אפוקליפסה, מלחמת עולם שלישית ורביעית וכו’). לייטמן אמר, בהסתמך על בעל הסולם, שחברה שבשלה לקבל את חוכמת הקבלה אך לא מקבלת אותה, אז המשטר הכי טבעי עבורה הוא משטר נאצי שמשמיד את האנושות.
• ל”ו 27: ” (החברים הקודמים) אמרו שנראה שנפלתי לידיים של כת. כשאמרו דברים כאלה כעסתי מאד. לא יכולתי לסבול שום ביקורת על בני ברוך. לא הבנתי איך מישהו אומר כזה דבר כשאני עסוקה בלהציל את העולם”.
• מ”ד 11: “הפצת חוכמת הקבלה היא האמצעי המרכזי למימוש התכלית הרוחנית של האדם ולהצלת האנושות מחורבן אפוקליפטי שעתיד ליפול עליה עוד בדור הזה, חורבן שרק מי שלמדו קבלה נוסח לייטמן יכולים למנוע”.

התנועה/ארגון/ קבוצה

• קבוצה נבחרת ובעלת שליחות:
• מ”ד 11; “הפצת חוכמת הקבלה היא האמצעי המרכזי למימוש התכלית הרוחנית של האדם ולהצלת האנושות מחורבן אפוקליפטי שעתיד ליפול עליה עוד בדור הזה, חורבן שרק מי שלמדו קבלה נוסח לייטמן יכולים למנוע ובכך להציל את האנושות”.
• ב”ק 122-123: “הדבר היחיד שיאפשר לאנשים לחוות את הטוב הוא הפצת חוכמת הקבלה. אם לא נפיץ את החוכמה, האנושות תגיע בסופו של דבר לאותה תוצאה, רק בדרך של ייסורים. בני ברוך יכולים, על ידי הפצת חוכמת הקבלה, להמתיק את דרך הייסורים שהם מנת חלקה של האנושות”.
• עבודת רוח מעמיקה ואינטנסיבית
• א”ק 75: ” היו לי מחשבות בשיעורי כנס שעכשיו אני אצא ממנו, אפתח למשל אתר חדשות – ולא אמצא שום זכר למלחמות, רעב, מחלות – עד כדי כך תחושה שאנחנו פה מתקנים את העולם הייתה שולטת בי”.
• מחויבות מוחלטת:
• ו”נ 63: “מ’ היה חוזר ואומר לנו שמבחינת סדרי העדיפויות שלו, בני ברוך היא במקום הראשון, מעל המשפחה, החברים וכל דבר אחר. סדרי העדיפויות החדשים באו לידי ביטוי בהתנהגותו…”.
• ל”ו 41: “באותה תקופה לא היה לי אכפת מכלום. רציתי רק להתקדם רוחנית. לא ראיתי את מדינת ישראל, לא נסעתי אפילו לים פעם אחת, לא רציתי לעבור לדירה בגודל סביר, לא רציתי לבלות או לרכוש את השפה העברית – רק לעסוק בהפצה”.
• בטלות שיקול הדעת האישי:
• מ”ד 13: “חיבור לקבוצה” / “אחדות” / “התכללות עם הקבוצה” / “התבטלות כלפי הקבוצה” – מונחים אלה מתארים את המצווה הרוחנית העיקרית המוטלת על חברי בני ברוך, מלבד הפצת חוכמת הקבלה. משמעותה, בקצרה, היא ויתור על האגו ועל הדעה האישית והעדפת האינטרס והדעה של הקבוצה על פני האינטרס האישי והאגו.”.
• מ”ד 130: (מהתקנון): “… היעדרות מהשיעורים עקב מחלה מותרת אך ורק מאישור מחלקת בריאות; אדם אשר עבד או לימד עד שעה מאוחרת טרם השיעור יגיע לשיעור בכל מקרה אפילו אם ישן בשיעור. במקרית חריגים יינתן אישור לישון באולם השני ע“י ראש מחלקת משאבי אנוש“.
• ב”ק 143: (מהתקנון) “עדיף לטעות יחד עם הקבוצה מאשר להיות צודק לבד”.
• התרחקות מהעולם החיצוני
• ו”נ 33: (בשיחה עם בעלה על חבר שהשאיר את אשתו בביה”ח אחרי לידה ונסע לשיעור). “(בעלי) התנהג כאילו זה דבר נורמלי… (אמרתי לו:) אתה יכול לדמיין לעזוב אותי אחרי לידה וללכת לשיעור?! והוא אמר: כן, ברור שהיום הייתי עוזב אותך והולך לשיעור. זה היה סימן עבורי שהוא הופך להיות אדם אחר”.
• סולידריות מוחלטת עם הקבוצה.
• ב”ק 126: “ועדת חברה מבקשת מכל חבר לכתוב ולהביא מחר לשיעור איך אני מגיע למצב (בכנס ערבה) שאני נזרק לתוך הקבוצה, שהראש והלב שלי נכלל בראש והלב של הקבוצה ומתבטל ונכלל בה”.

המבנה, הארגון והתפקוד

• סמכות מוחלטת ולעתים שרירותית.
• מ”ד 64: “… כשם שלא קיבלנו הסבר מדוע סולקנו, כך גם לא הוסבר לנו מודע הותר לנו לחזור…”.
• ב”ק 108-111: “הדרכים לבצע את ההפצה היו מגוונות והשתנו תדיר. מדי פעם היה לייטמן מחליט לשנות את סדר העדיפויות של פעילות ההפצה או להכניס כיוון חדש בהפצה, והמפעל היה משנה את אופן ההפצה בהתאם… (לייטמן הורה להקים אתר שבו) היה עמוד שבו כפתור שעליו כתוב “me”. כשלוחצים משתנה צבעו והוא הופך ל-“we”. כל אדם היה צריך להתחייב כמה פעמים ילחץ על הכפתור ביום…. גם יוזמה זו נזנחה במהירות כשלייטמן מצא דרך “הפצה פנימית” חדשה…”
• מבנה ארגוני היררכי :
• ב”ק 7-11: בדבריו סוקר ב”ק את המבנה ההיררכי המורכב: בראשו עומד ‘רב’, ומתחתיו דירקטוריון רוחני שחבריו נבחרים על ידי המנהיג. הארגון משלב בתוכו שתי פנים: 1. “מפעל ההפצה” דמוי מערכת תקשורת-המונים בינלאומית, שמנוהלת בניהול מקצועי לכל דבר ובניהול כספי וכלכלי, (ומבוססת רובה ככולה על עבודת מתנדבים). 2. קהילה רוחנית וחברתית. החברים בקהילה מאורגנים בקבוצה פנימית (‘הקבוצה), מעגל חיצוני (חברה) והקהילה, שכוללת את המשפחות ואחרים. בתוך קבוצה ישנם כמה ‘מעגלים’ שרמת המחוייבות שלהם שונה במקצת. בקהילה מגוון של פעילויות המקיפות את כל תחומי החיים. הקהילה מנוהלת על ידי ועדות, ובהן ‘ועדת חברה , אשר קובעות את כל המתרחש בה. הקהילה פועלת על ידי תקנונים כתובים ועל-פה, ויש בה כללים קשיחים של כללי ‘עשה’ ו’אל תעשה’, ‘מותר ואסור’, שכר ועונש. התקנון (בין אם על פה ובין אם בכתב) מבוסס על הנחיות ורעיונות של המנהיג.
• בתצהירו של מ”ד (8-21) ישנו פירוט רב של מבנה התנועה ‘בני – ברוך’, ארגונה והתנהלותה:
• מ”ד 94 על מאפייני הארגון: “בעקבות הסדק שנוצר באמונה שלי בלייטמן עצמו לא יכולתי להתכחש יותר לשאר מאפייני ההתנהלות בארגון: הדיקטטורה של לייטמן, השליטה של הדירקטוריון בחברי המעגל הפנימי, השיעבוד של חברי הקבוצה לטובת האינטרסים של הארגון, והניצול וההשפלה הכרוכים בהשתתפות בקבוצה: ביטול עצמי מוחלט כלפי לייטמן והקבוצה, יחס משפיל כלפי נשים, תשלום כספים רבים, שקרים בנוגע למידת הדתיות של הקבוצה וכו’.
• מ”ד 113: “רבים מחברי הקבוצה הפנימית אכן האמינו שאותם חברי דירקטוריון רוחני עברו גם הם את “המחסום” ולכן נמצאים בדרגה רוחנית עליונה. מסיבה זו חששו להתעמת אתם, להעביר עליהם ביקורת או לעשות משהו שלא יעלה בקנה אחד עם רצונותיהם”.
• היררכיה גברים–נשים. בצד ההיררכיה הניהולית, מתוארת היררכיה סמויה בין גברים לנשים:
• א”ק 24-27: התחלתי לשים לב לזלזול בנשים שהיה מורגש בעיקר באווירה הכללית בקהילה של בני ברוך, היה מורגש שהוא נובע מהיחס של רב לייטמן. חברות ותיקות בקבוצה סיפרו לי שבשנים הראשונות הוא היה מגרש את הנשים מהמרכז ואומר להן ללכת לסרוג. כמה פעמים שמעתי אותו אומר שאשתו סבלה הרבה מהאופי שלו. אמירה הזאת מהווה דוגמה לכך שמצד אחד לייטמן לא אמר בפרוש להתייחס רע לנשים, אך בהיותו מנהיג מוערץ בהחלט נתן לגיטימציה ליחס גרוע לאישה במשפחה. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בתופעה שחומר לימוד על מבנה של עולמות רוחניים (בהם מדובר על חלקים גבריים וחלקים נשיים) נתפס ומתפרש על ידי התלמידים בצורה מילולית.
• ל”ו 30: ראיתי גם שיש היררכיה ברורה בין גברים ונשים בקבוצה. הגברים היו רשאים לצעוק על הנשים ולהשפיל אותן מול חברי הקבוצה, ואיש לא היה עושה דבר.
• ו”נ 35: ” מ’ גם שינה את יחסו אלי ופיתח גישה מתנשאת כלפי נשים, ואמר שלייטמן אמר שגברים הם ברמה רוחנית גבוהה יותר מנשים”.
• מ”ד 135: שהגברים בקבוצה הפנימית תמיד התגאו בכך שמקפידים לבלות לא יותר מחצי שעה עם נשותיהם. הם השתמשו לעתים קרובות בכינויים הפופולאריים לנשים בקבוצת בני ברוך: “פרות” ו-“קליפות” (פרות, כינוי ל”בהמות”, כלומר, מי שנמצאות במעמד רוחני ירוד; “קליפות” –אחד המונחים לתאר את מי שאיננו מקובל, מי שעסוק בחיים הגשמיים, ברצונות ובארציות)”.
• חוסר שקיפות: אין מדברים על כוח וכסף .
• מ”ד 8: “…בני ברוך היא גוף עצום בעל היקף פעילות כספי של עשרות מיליוני דולרים: ללייטמן ערוץ טלויזיה משלו בכבלים ובלוויין, מספר תכניות רדיו ומערך פרסום ושיווק אדיר הדואג להפצת כתביו בכל העולם, בשפות רבות. לבני ברוך מרכזים רוחניים רבים בכל הארץ ובעולם”
• התרחקות מן העולם הסובב:
• א”ק 87-88: “היה מאד מקובל שחברי בני ברוך נמצאים בקשר גרוע עם בני משפחתם: אנשים היו מדברים על זה ביניהם: על הקשיים עם המשפחה שלא קיבלה את הצטרפותם לבני ברוך, את הידרדרות קשרי המשפחה וכו’. חברי הקבוצה הבינו זאת ובחוסר מודעות הפעילו לחץ חברתי גדול על חברים אחרים להתנתק מבני משפחה וחברים שלא היו חלק מבני ברוך. כך למשל, אם היתה מישהי חדשה בקבוצה היו שואלים אותה אם יש לה חבר. אם אמרה כן, שאלו אותה אם הוא “בדרך” (כלומר: בבני ברוך). אם לא היה, היו עושים פרצופים עצובים ומביעים צער, כך שאנשים הבינו שמאד חבל ומצער עבורם שהם בקשר עם אנשים שאינם בבני ברוך, או להפך: מביעים תקווה שגם בן הזוג יבין כמה זה טוב וירצה להצטרף בקרוב. אופציה שבן זוג לא מתעניין ברוחניות פשוט לא הייתה לגיטימית ורצויה.
• ב”ק 127: (ציטוט מהודעה של הועדה הרוחנית לקראת כנס ערבה):

“…נושא: כולנו עוזבים את העולם הזה – אף אחד לא נשאר מאחור.

מעשים פרקטיים: למצוא לעצמך כל יום חמש דקות, בהם אתה נכנס להרגשה כאילו כל החברה מחזיקה אותך וביחד אנחנו מתרוממים לרצונות חדשים למחשבות חדשות מעל העולם הזה”.

• ב”ק 124.7: ” בכנס היינו מגיעים למצב של היסטריה רוחנית: שאיפה למטרה ושום דבר חוץ מזה. לדוגמא, היינו מפקידים טלפונים לכל ימי הכנס לידי אחראי וכך מנתקים כל קשר עם העולם שמחוץ לכנס”
• ב”ק 53.”…המין האנושי נחלק לאלה שלומדים קבלה, ונמצאים בדרך ההתקדמות הרוחנית, שהינם מאושרים ומסופקים (מי ש”התגלתה אצלם הנקודה שבלב”, “בני אדם”, “האחוז האחד”, “יהודים”), וכל היתר, מי שאינם לומדים קבלה (עדיין) ולכן הינם בהכרח אומללים וסובלים (מי ש”טרם גילו את הנקודה שבלב”, או “שאין להם נקודה שבלב”, אלה שהולכים אחרי הרצונות הבהמיים, התשעים ותשעה אחוז, “גויים”)..”
• א”ק 84: לייטמן לא אמר זאת במלים מפורשות אבל היו לו דרכים להמליץ בין השורות להתרחק מבני משפחה שאינם ”בדרך”. הוא כל הזמן הדגיש את החשיבות של להיות “בסביבה נכונה” – כלומר, כמה שיותר מכוונים לעבר המטרה הרוחנית.
• פנייה מיסיונרית לעולם
• ב”ק 26, 113-115: הסיבה שאסור היה להפיץ היתה שמטרת ההפצה היתה להגיע לקהלים רבים ולבטל את הסלידה או הפחד מה”עטיפה” (קבלה). התפיסה היתה, שאם אנשים ייחשפו לתכניות ההפצה או הסדר הפנים-ארגוני של בני ברוך, לפני שנחשפו לאמת של הקבלה, הם לא יהיו “בשלים” לקלוט את המסרים
• תקנון, עמ’ 2: “המשימה היום היא לעשות עבודה של חיבור בפועל, בגלוי, בידיעה הדדית ובהסכמה הדדית, בין אלה שמתגלה בהם נכונות לחיבור. וביתר העולם שלא מכיר ולא מוכן, ולא יודע איפה הוא נמצא, לפזר בהתאם למוכנות שלו, את הידיעה הזאת בצורות שונות, שתיתפס בהם לפי הקלקול והבלבול שלהם.”

משמעויות מרומזות: 1. האנושות מתחלקת דיכוטומית בין: אלו שמתגלה בהם נכונות לחיבור ויודעים איפה הם נמצאים, לבין ‘יתר העולם שלא מכיר ולא מוכן ולא יודע איפה הוא נמצא, ושרוי בקלקול ובבלבול. 2. העבודה הפנימית בין הנכונים לחיבור היא בגלוי בידיעה הדדית ובהסכמה הדדית. העבודה עם “יתר העולם שלא מכיר ולא מוכן” אינה דורשת “חיבור בגלוי, בידיעה הדדית ובהסכמה הדדית” כי אם התאמת ההפצה לשומעים.

• סודיות והסתרה
• ב”ק 113-114 “…כך למשל, בשנת 2011, עם פרוץ המחאה החברתית, לייטמן הוציא הנחייה לכל בני ברוך להגיע לרוטשילד. בתוך זמן קצר רוב פעילות המפעל הועברה לקידום תנועת הערבות במחאה החברתית (נוכחות בשדרות רוטשילד, השתתפות בהפגנות, הדפסת פליירים וכו’… כל מה שהיה קשור לפעילות הפנימית בבני ברוך היה ברור שצריך להישאר בסוד.
• ב”ק 79: “המרצים מטעם לייטמן ולייטמן עצמו היו מתאימים את המראה שלהם לקהל היעד: לייטמן… סיפר שאם הוא היה צריך להרצות בפני קהל מדענים רוסים הוא היה מוריד את הכיפה, ואם היה מרצה בפני יהודים אמריקאים היה חובש כיפה”.
• ב”ק 150: (ציטוט מדברי לייטמן): “אנחנו צריכים לפנות לאנשים בצורה כמו שהם רוצים, יש להם צורך לאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, שליטה, זה מה שיש להם. אני צריך לחשוב איך להסביר לו שכל הרצונות האלו ונטיות הללו אני ממלא. אז אני יכול למכור לו את המילוי שלי. אני בא למכור לו מילוי. אני רק אומר לו, אתה רק תפתח את האוזניים, תקשיב, חצי שעה, שעה ביום לפעמים, ואתה תקבל מילוי. זה נקרא הפצה…”
• ב”ק 163: לייטמן היה מדבר בשיעורים על כך ש”לגדול בכיף” (תכנית חינוכית לילדים, שאודותיה התלונן הנתבע – נ.א.) זו הדרך להגיע אל לבותיהם של אנשים שאינם מתעניינים בקבלה, דרך ילדיהם… הוא (לייטמן) מציין ש”לגדול בכיף” הוא אחד האמצעים לקידום הפצת חוכמת הקבלה, וכשהעם לא מעוניין לשמוע על קבלה, יש “למכור” לו את הרעיונות בשמות שונים, כגון “חינוך אינטגרלי”, “לגדול בכיף” וכו’, שהינם שמות שונים לאותו רעיון – חוכמת הקבלה”.
• מ”ד: כותב על הסוואת הקשר בין “לגדול בכיף” לבני ברוך; הניסיון להשיג עמדה פוליטית בלא לחשוף את הקשר בין הפעילות לבין התנועה.
• “שתי שפות”:
• ב”ק 117-118: ” הסיבה שאסור היה להפיץ היתה שמטרת ההפצה היתה להגיע לקהלים רבים ולבטל את הסלידה או הפחד מה”עטיפה” (קבלה). התפיסה היתה, שאם אנשים ייחשפו לתכניות ההפצה או הסדר הפנים-ארגוני של בני ברוך, לפני שנחשפו לאמת של הקבלה, הם לא יהיו “בשלים” לקלוט את המסרים… אם אנשים ידעו על המבנה הפנים ארגוני (למשל שיש ועדות והיררכיה) לפני שחוו את האמת של הקבלה, הם לא ירצו לקבל את התכנים… לכן למשל לא אמרנו לאנשים חדשים שיש חובת תשלום מעשר. רק כמה חודשים אחרי שהתקרבו לבני ברוך ונראה שיש להם עניין, סיפרו להם. זכור לי מקרה בו לייטמן אמר בשיעור שהוא כועס כיוון ששמע שמדברים על הדת בזלזול מול חברים חדשים. כלומר, היה ברור שכולם מזלזלים בדת אבל אסור היה לומר את זה לחדשים. אסור היה לצאת עם פלאפון או סיגריה או אזניות בשבת מהמרכז כדי שלא יראו אותך”.
• ב”ק 163: (ציטוט מדברי לייטמן) ” קודם היה קושי לגלות את חכמת הקבלה, ולכן אנחנו הפצנו אותה תחת השם “החינוך האינטגרלי”, “חכמת החיבור” וכולי”.
• מ”ד 147:” ישנו פער גדול בין הדברים הנאמרים לתומכים/מתעניינים ב’בני ברוך‘ שאינם חברי הקבוצה הפנימית לבין הדברים שמתגלים כאשר אדם מצטרף לקבוצה הפנימית. למשל: כלפי חוץ לייטמן משתדל להציג חזות כמה שיותר פלורליסטית, המקבלת כל אדם, להציג מצג כאילו ההשתתפות בקבוצה היא בחינם (קורס המבוא ניתן במחיר זול מאד), לפנות לערכים אוניברסאליים כמו “ערבות הדדית”, “אחווה” וכו’.”
• מ”ד 177: “המעשר הוא המצווה היחידה שלייטמן מתייחס אליה ברצינות. לגבי כל יתר מצוות היהדות רמז לייטמן בדרכים שונות שהן נעשות לצרכי “יחסי ציבור” בלבד”.
• ו”נ 28: “…כשעימתתי את מ’ (בעלה) עם הטענה שלייטמן קנה את תעודת הדוקטורט שלו בכסף (טענה שמופיעה באתרים שונים באינטרנט) מ’ הסכים עם הטענה ואמר שזה מהלך ראוי כיוון שמותר ללייטמן לשקר כי האמצעי מקדש את המטרה, כל דרך היא מקובלת לשם הפצת חוכמת הקבלה.
• ל”ו 51: “מספר פעמים ראיתי תופעות חמורות במרכז, המנוגדות לערכים שלהם הטיפו בני ברוך. למשל, ראיתי שבכנסים גברים מבני ברוך שוכבים עם נשים שאינן נשותיהם”
• ב”ק 150: (ציטוט מדברי לייטמן): “אין שם חכמת הקבלה. אנחנו לא מפיצים החוצה שום דבר מה שלא רצוי לשמוע. מה זה נקרא הפצה? הפצה נקרא לא שאתה רוצה לקנות כיסא ואני מביא לך ארון. ואתה יודע, כמו שאלו שדופקים בדלת ורוצים למכור משהו, והם מצליחים כי יש להם כוח השכנוע. אנחנו צריכים לפנות לאנשים בצורה כמו שהם רוצים, יש להם צורך לאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, שליטה, זה מה שיש להם. אני צריך לחשוב איך להסביר לו שכל הרצונות האלו ונטיות הללו אני ממלא. אז אני יכול למכור לו את המילוי שלי. אני בא למכור לו מילוי. אני רק אומר לו, אתה רק תפתח את האוזניים, תקשיב, חצי שעה, שעה ביום לפעמים, ואתה תקבל מילוי. זה נקרא הפצה…”
• סולידריות בין חברי התנועה:
• ב”ק 124.6: “…כל אי-השתתפות בפעילות של החברה, אם אין לך סיבה מוצדקת לא להשתתף בה, נחשבת ל”קדיחת חור בסירה”; סירוב להשתתף נתפס כהתנגדות לחיבור בין חברי הקבוצה”.
• ב”ק 124.7: “שילהבו אותנו באמצעות שירים ונאומים. לייטמן ישב במרכז המעגל וכולם מתחבקים ושומעים אותו, עוצמים עיניים, מתרכזים חזק מאוד, מנסים למצוא עוד מלים כדי להיכנס יותר עמוק. זו היתה מעין מדיטציה מסוג של ריכוז במחשבה אחת. כל הפעולות נועדו להתרשם עוד יותר מהחיבור שמתרחש בינינו. פעם אחת עשינו מעגל מאד גדול. לעיגול יש תפקיד סמלי מאד. העיגול דומה לישות הרוחנית שרצינו להידמות אליה”.
• מ”ד 13: “המצווה הרוחנית העיקרית המוטלת על חברי בני ברוך, מלבד הפצת חוכמת הקבלה. משמעותה, בקצרה, היא ויתור על האגו ועל הדעה האישית והעדפת האינטרס והדעה של הקבוצה על פני האינטרס האישי והאגו. על פי לייטמן, לא ניתן להגיע להתקדמות רוחנית אלא במסגרת קבוצה. מכאן החשיבות הגבוהה של ערך האחדות והלכידות החברתית בקבוצת בני ברוך והדרישה לויתור על האגו”.

תהליכי השפעה בתוך התנועה:

אמצעים להשפעה על הסביבה

• הכתבת אופי היחסים עם העולם החיצוני.
• הגבלת אמצעי התקשורת של חברי הקבוצה עם העולם החיצוני
• מ”ד 157.3: “…לייטמן התייחס פעמים רבות לסוגיית הדרישות החברתיות מאדם והבהיר באינספור דרכים שמפגש חברתי, אירועים משפחתיים וכל פעילות פנאי אחרת שאינה נוגעת לקבלה ולהפצה, הן בזויות ומצויות במדרג הנמוך ביותר (היה מדרג היררכי לא-רשמי אבל ברור של החברים, לפי מידת ההקפדה לא לפספס אף שיעור”).
• ל”ו 29: בתוך כמה חודשים אמרתי לחברים שהם לא חברים שלי, לאח שלי שהוא לא אח שלי ולאמא שלי שהיא לא אמא שלי. אמרתי להם שיש לי משפחה חדשה. ”משפחה חדשה” היה ביטוי של קבוצת בני ברוך. יבגני אמר שהקבוצה היא המשפחה החדשה שלי ושאני לא צריכה אף אחד אחר“.
• ראו גם א”ק 84, 88.
• הכתבת דרכי הפעולה בתוך הקבוצה.
• ב”ק 36: ” זכור לי מקרה בו אחד מחברי הקבוצה (ב’ ג’) ביקש ממני להעיר אותו אם הוא נרדם בשיעורי הבוקר. באחד הבקרים ישבתי לידו והערתי אותו מפעם לפעם. חבר אחר (ו’ מ’) העיר לי שעלי להפסיק להעיר אותו. לא יכולתי לענות לו כיוון שאסור היה לדבר בשיעורים (ראו בסעיף 124.1 להלן). בסופו של דבר המחלוקת הגיעה לויכוח של ממש. הסיפור הגיע לועדת חברה שזימנה אותנו לדיון ובסופו נאמר לי שעל פי החלטת רב אסור להעיר חברים שנרדמים בשיעור”.
• ב”ק 39-38: “בבני ברוך היה מנגנון שחברים יכולים לפנות לאחת הועדות במידה ויש בעיה משפחתית או זוגית “שמפריעה בהתקדמות הרוחנית”. כשהיחסים ביני ובין אשתי נפגעו, היא פנתה לאותה ועדה בתקווה שהם יסייעו בתיקון יחסינו. הדיווח אמור היה להיות חסוי אך הגיע לידיעת אחד הבכירים בבני ברוך“
• צמצום הפרטיות למינימום:
• ראו ב”ק 38-39.
• א”ק 27: ציטוט משיעור בוקר שהוכנס לתקנון: “המגמה להיות אחד ואותה המגמה להתנתק מהכל כולל הבית כולל הילדים ואשה והכל כך אנחנו צריכים להתנהג בתוך הקבוצה הפנימית שלנו” (עמ’ 21-22 לתקנון)
• ב”ק 69-70: “(אחרי שיעור בוקר, בנוכחות אנשים רבים) כמה מחברי ועדת חברה יחד עם חבר בשם ב’ ק’ עלו לבמה, ביקשו מכולם להתיישב ואמרו שלב’ ק’ יש משהו לומר לקבוצה. ב’ ק’ סיפר בפני כולם שהוא בגד באשתו ולקח לעצמו מאהבת. הוא סיפר ששמו בפניו תנאי שאו שהוא עוזב את המאהבת לעולם או שהוא עוזב את הקבוצה”
• שינוי השעון הביולוגי

מספר עדים דיווחו על עייפות קיצונית בשעות היום בשל קימה לשיעורי בוקר באישון לילה. ר’

• ב”ק 28.
• ו”נ 45.
• ל”ו 18, 23.
• מ”ד 42-43.
  • אמצעים להשפעה על תהליכים גופניים, על ידי:
• אימון מתמשך, שעות ערות מרובות והפחתת שעות שינה, שיש בכוחם לקדם מצב תודעה כמו-היפנוטי
• ב”ק 22 ו- א”ק 16-20 מתארים בפרוטרוט את השקעת השעות בהפצה, בין 8-10 שעות ביום, וזאת מעבר לשיעורי הבוקר והצהריים ולתורנויות הנדרשות דרך קבע. התקנון דורש שינה בין 22:00 ל-02:30 לפחות, אך הדיווחים מתארים שינה מועטה יותר לעתים.
• א”ק 18 ול”ו 43.3 מתארות האזנה לשיעורים בכל השעות הפנויות: “אמרו לי שאני חייבת להקשיב כל הזמן לשיעורים ישנים של לייטמן באוזניות בזמן שאני מנקה או כשאני עובדת בעבודה שלא מצריכה חשיבה”.
• דיאטות, צומות, תפריטים ‘בריאים’, לעתים עד לסיגוף
• שימוש בחמרים משני תודעה : סמים, אלכוהול, קטורת, תרופות.

 אמצעים להשפעה על התנהגות, באמצעות:

• הפעלה אינטנסיבית של החברים לקידום מטרות הארגון בחלק משמעותי מזמנם.
• ב”ק 22; ב”ק 27: “…בכל יום השתתפתי בשיעור בוקר בין השעות רבע לשלוש עד שש בבוקר. לאחר מכן בד”כ הקדשתי עוד שעה-שעתיים להפצה ואז התחלתי את יום העבודה. בצהריים התחברתי טלפונית למאמר צהריים של בני ברוך (בין עשרים לשלושים דקות). פעמים רבות עסקתי עד שעות מאוחרות בפעילות הפצה – עד 20-21 בערב או אפילו מאוחר יותר. לאחר מכן הייתי הולך הביתה ושוכב לישון מיד עם חזרתי הביתה כדי להתעורר שוב בשעה 02:30 ולהגיע לשיעור. בשבתות שהיתי במרכז בני ברוך מהשעה שלוש בבוקר עד 11 בבוקר, הולך הביתה ואז חוזר בסביבות השעה ארבע אחה”צ עד צאת השבת. כך גם בחגים. ..”
• מ”ד 70-72: “… להערכתי בתקופה זו (2008-2012) הקדשתי להאזנה לשיעורים ולמפגשים השונים (לא להפצה) כ-30-40 שעות בשבוע. בנוסף, הקדשתי לפעילות ההפצה (במסגרת ניהול מחלקת בלוגים ומוניטורינג – להלן) כ-30-40 שעות נוספות בשבוע, בממוצע, בהתנדבות מלאה. לא הרגשתי שהשקעת כ-11 שעות עבודה ביום, שבעה ימים בשבוע, היא מוגזמת כיוון שזה נחשב נורמלי לחלוטין בבני ברוך. אנשים שעובדים במפעל ההפצה מקדישים לעתים קרובות כ-15 שעות ביום להפצה.
• ל”ו 11: “… לכן עזבתי את העבודה שלי כמנהלת מכירות ולמדתי גרפיקה כדי לעבוד עבור קבוצת בני ברוך במוסקבה שנזקקה לגרפיקאית. התחלתי להתנדב במשרה מלאה בעימוד ועיצוב ספרים עבור בני ברוך. הקדשתי לכך את כל הזמן הפנוי שלי מעבר ללימודים האקדמיים”.
• ו”נ 38-41: ” מרגע שנכנס לקבוצה הפנימית, הקדיש מ’ כמעט את כל שעותיו (מלבד שעות העבודה, עד שהפסיק לעבוד) לבני ברוך. סדר היום שלו כלל קימה ב-2:30 בבוקר לשיעור. בין השעות 3-6 היה בשיעור. אח”כ היה נוסע למקום עבודתו, ישן באוטו שעה-שעתיים והולך לעבוד. יום או יומיים בשבוע היה נוסע להתנדב בבני ברוך אחרי העבודה, חוזר בעשר הביתה והולך לישון. בשאר ימות השבוע חזר הביתה בסביבות בשבע, אוכל ארוחת ערב, ובשעה שמונה כולנו היינו צריכות להיות בשקט כי מ’ הלך לישון כדי לקום לשיעור. הוא אמר שכך הורה לייטמן לעשות. כך, במשך חודשים לא היינו רואות אותו”.
• ר’ גם א”ק 16-20.
• מניעת עיסוקים אישיים ופרטיים.
• ב”ק 22: “לייטמן אמר שאין תועלת רוחנית בלהרבות זמן בשהייה עם האישה. בשיא תקופת הפעילות שלי במפעל הייתי רואה את אשתי פעמיים-שלוש בשבוע, כיוון ששנינו עבדנו בתפקידים משמעותיים במפעל ועבדנו בעבודות תובעניות בחיים החיצוניים.
• ו”נ 44: מ’ סירב לנסוע לבילויים וסופי שבוע אתנו כדי לא להפסיד שיעורים במרכז בני ברוך. אם בכל זאת שכנעתי אותו לנסוע, היה מתעורר באמצע הלילה כדי לשמוע את שיעור בוקר באתר האינטרנט של בני ברוך (השידורים נגישים לחברי הקבוצה לצפייה ישירה בזמן אמת באינטרנט), ואז היה ישן חצי יום. הטיולים הפכו מכיף לסיוט כיוון שהיה עייף. לי נמאס להציע לו לבלות כי תמיד הגיב כאילו אני מנדנדת לו ומפריעה לו בלימודי הקבלה.
• ל”ו 40-42: “התחלתי לעבוד במחלקת הגרפיקה של מפעל ההפצה של בני ברוך. עבדתי 12-15 שעות ביממה. באותה תקופה לא היה לי אכפת מכלום. רציתי רק להתקדם רוחנית. לא ראיתי את מדינת ישראל, לא נסעתי אפילו לים פעם אחת, לא רציתי לעבור לדירה בגודל סביר, לא רציתי לבלות או לרכוש את השפה העברית – רק לעסוק בהפצה. בבני ברוך חברים רבים מבריה”מ לשעבר ויכולתי לתקשר ברוסית, כך שלא נדרשתי ללמוד עברית”.
• הכתבת כללי התנהגות אישית קפדניים ומחייבים:
• ב”ק 83:” אין אף אדם מבין חברי המעגל הפנימי … שאינו מכיר היטב את התקנון. מדובר במסמך שכולם מכירים, כולם יודעים שהוא מבוסס על כללים שלייטמן העביר בשיעוריו, שכל מי שמחשיב עצמו חבר בקבוצה חייב למלא אחר הוראותיו ושמי שמפר אותו עלול לחטוף סנקציה של הרחקה מהקבוצה, כפל תורנויות וכו'”.
• התקנון מדבר בעד עצמו: הוא כולל 13 עמודים המכסים את כל תחומי החיים. כדוגמה, כללי ההתנהגות בשיעור הטלפון בצהרים קובעים חובה לכל בעלי מכשיר אורנג’ של ב”ב להתקשר, ומכתיבים מה לעשות אם נותק הקשר וכו’ (להרחבה ראו בנספח 2 לחוות הדעת: ניתוח של תקנון בני ברוך).
• טקסים ופעולות מעין-פולחניות
• ב”ק 124: “הפעילות בבני ברוך כוללת טקסים רבים…למשל: “הכנה” – לכל פעולה משמעותית כמו שיעור או סעודה או ישיבת חברים, נדרש לעשות “הכנה”. כל חבר, עוד לפני שהולך לישון, קורא קטע שמכוון אותו לקום בבוקר. עם הקימה יוצאים מהבית בלי לומר מילה, נכנסים לטרמפ. לא מדברים עם החבר שמסיע אותך, עד שמגיעים לשיעור. כשמגיעים למרכז מדברים רק אם יש תפקיד שמצריך דיבור. כל יתר החברים לא מדברים כלל עד השיעור. זהו טקס שקורה כל יום ומטרתו להגביר את ההכנה הרוחנית לשיעור… חברי הקבוצה לעולם לא יקראו ללייטמן בשם שאינו “רב”… אני לא יכול לדמיין מצב כזה בכלל… ישנה צורה מיוחדת לעשות “לחיים”: צריך שהלחיים יוקדש למתן שבח לחבר או לכוון לכיוון החיבור. יש סעודות שבהן יש ”לחיים” חופשיים אך בדרך כלל כל ה”לחיים” מתוכנן. יש אדם שתפקידו להחליט מי יעשה ”לחיים” כדי שהכל יהיה תחת פיקוח”.
• דרישה לשרת את המנהיג והקבוצה כחלק מן האימון הרוחני
• מ”ד 104: “…חברי בני ברוך משרתים אותו בכל דבר (מביאים לו אוכל, דואגים לצרכיו, אחד מהחברים משמש כרופא הצמוד שלו “
• ב”ק 124: ” יש חברים בקבוצה שתפקידם לשרת את לייטמן בצרכיו האישיים: מגיש תה, מכיני אוכל, שומרי ראש. יש רכז שאחראי על שיבוץ חברים לתורנות בטחון של רב. זה כמו כל תורנות אחרת במרכז”.
• ב”ק 68: “כשחזרתי מההרחקה, התייעצתי עם מי שהיה בעבר מזכיר ועדת חברה, ב’ ב’, האם כדאי לי להרים לחיים בשעת סעודת שבת, לכבוד החזרה שלי מההרחקה וכדי לציין את גדלות החברה שמאפשרת לי להתפתח רוחנית. הוא אמר שזה רעיון טוב מאד, וכך עשיתי”

המקום המרכזי של ההפצה בתהליך האימון הרוחני בולט בכל התצהירים.

• עידוד לתרומות של כסף ושל שווה כסף לתנועה ולמנהיג.
• מ”ד 177: “…לשם ביצוע מטלת ההפצה נדרשים חברי הקבוצה לשלם מעשר מכל הכנסה שיש להם (לא רק משכורת).” להערכתו , בצד המעשר מוציאים חברים עוד 2000 ₪ לחודש לפחות.
• ו”נ 51-55: אחרי שנכנס לקבוצה הפנימית מ’ החליט לתרום על דעת עצמו 40,000 ₪ במזומן לשם הקמת ערוץ 66 – ערוץ הקבלה של לייטמן בכבלים. באותה תקופה לייטמן ערך שיעור בוקר מיוחד בנושא חשיבות גיוס הכסף להקמת הערוץ. .. אני התנגדתי מאד אבל לא היה עם מי לדבר, והוא תרם את הכסף…. זכור לי שביקשתי ממנו – התחננתי למעשה – שלפחות יבקש קבלה עבור התשלום העצום הזה, אך הוא אמר לי שהוא סומך על בני ברוך ושהוא לא צריך שום קבלה. ..כמה חודשים אחרי שנכנס לקבוצה הפנימית, החליט מ’ להתפטר כדי לעבוד במשרה מלאה בבני ברוך, במפעל ההפצה. הוא אמר לי שמתכוון לרדת משכר של קרוב ל-20,000 ₪ נטו לשכר של כ-3,000-4,000 ₪. בפועל אינני זוכרת אם אפילו סכום זה שולם לו.
• א”ק 14: “לא חשבתי שיש הצדקה לתשלום עבור שעות ההתנדבות הללו ולא ביקשתי מעולם תשלום עבורן”.
• ל”ו 45-47: “בשנה וחצי הראשונות של עבודתי במפעל ההפצה במרכז בני ברוך בפתח תקווה לא שילמו לי כלל. בכל אותה תקופה לא רציתי לקבל כסף מבני ברוך… גם מי שעבד בשכר במפעל נדרש לתרום כמה שעות עבודה בהתנדבות למפעל ההפצה. כך למשל לא קיבלתי תשלום על עבודתי בימי שישי”.
• ראו גם ב”ק 140.
• שימוש בשכר ועונש גלויים וסמויים.
• ב”ק 66-74: “בבני ברוך ישנן מספר ועדות שתפקידן… לאכוף סנקציות… העונשים יכולים להיות תגובה ל”עבירות” שונות כגון הפסקת תשלום מעשר, ריב עם חבר, שקר לקבוצה, השתכרות בכנס, התנהגות בלתי הולמת ועוד…”.
• מ”ד 121: “היו כללים נוספים (כגון האיסור לדבר עם מי שהורחק מהקבוצה, או הדרישה לצמצם מגע עם בני משפחה שלא חברים בבני ברוך) שלא עוגנו בכתב אלא נמסרו בעל פה. גם כללים אלה היו מחייבים והפרתם גררה סנקציות כגון שיבוץ בעשיריות הנמוכות ביותר”.
• א”ק 79: מתאר החלטה של ועדת קבוצה ביחד לנשים הנהגו לעורר את ילדיהן בשעות השיעור הלילי. ההחלטה מגדירה-מחדש את המעשה, כ’יצירת קבוצה בדלנית’: ציטוט מהודעה מטעם ‘הדירקטוריון הרוחני’: “…מזה זמן רב החליטו מספר נשים, שהיו חברות קהילה, שלא לכבד את כללי ההתנהגות המצופים מן החברים בקהילה ובחברה. הן יצרו להן ולילדיהן קבוצה בדלנית וסגורה בתוך החברה תוך התעלמות מוחלטת למטרת הקמת החברה וכללי ההתנהגות הנהוגים בה. בנוסף לכך עשו להן חלק מן הנשים מנהג להעיר את ילדיהן הקטנים מידי לילה לצפות בשיעורי הבוקר, זאת למרות שברור מעל לכך ספק שמדובר בהתנהגות לא מקובלת, לא נורמטיבית, פסולה ומזיקה הן לילדים, והן לתדמית של החברה. אשר על כן הוחלט שלא לאפשר את המשך פעילותן של הנשים הללו, ושל ילדיהן, במסגרת פעילויות החברה והקהילה וזאת ללא יוצא מן הכלל. הדבר אמור גם לגבי הגעה פיזית למרכז, השתתפות בשיעורים, סעודות, כנסים, טיולים, פעילויות הפצה מכל סוג שהוא וכיוב’…”.
• מ”ד 49: לייטמן לסלק מהתנועה אנשים נוספים, 10-12 אנשים מהקבוצה הפנימית, כולל אותי. מעולם לא קיבלתי הסבר מדוע הוחלט על העזבתי אך הנחתי שלייטמן חשד שאני מקורב לאותו (מורד). חשתי שיש כוונה להשפיל אותי השפלה פומבית באחת השבתות והחלטתי להישאר בבית הוריי באשדוד ולא להגיע. ואכן, בדיעבד דווח לי על ידי חבר… שבמפגש שבת הקריא… חתנו של לייטמן וחבר הדירקטוריון הרוחני, רשימה של אנשים, והם התבקשו לעזוב את המרכז בו ברגע.”
• ל”ו 79-81: (לאחר שהתלוננה במשטרה על אלימות בעלה) …התקשר אלי… חברה בקבוצת בני ברוך, ואמרה לי לא לבוא יותר למרכז לעולם. היא לא אמרה למה אבל הבנתי שגרמתי נזק למוניטין של בני ברוך בכך שעירבתי את המשטרה בעניין ”פנימי”… אחרי שהתלוננתי במשטרה פנתה אלי ב’ ו’, … ואמרה לי שאם אמשוך גם אני את התלונה במשטרה, אוכל לחזור לקבוצה.”
  

  אמצעים להשפעה על יחסים, על ידי:

• עידוד סולידריות ותלות הדדית.
• ב”ק 143: “לייטמן אמר שמוטב לטעות יחד עם הקבוצה מאשר להיות צודק לבד”
• מ”ד 188-189, 166 “…מצד אחד, לייטמן ומקורביו שבים וחוזרים על האמירה שבני ברוך היא משפחה. הם נוקטים בכל מיני דרכים כדי שחברי הקבוצה ירגישו שהקבוצה היא מקום מוגן בו הם יכולים לחשוף את אופיים האמיתי ולקבל אהבה ללא גבול מחברי הקבוצה, שבני ברוך ישמרו עליהם מפני רע וכו’. מצד שני, לייטמן מעביר את המסר שהאדם תלוי בקבוצה לשם הישרדותו הרוחנית (לא ניתן להתקדם רוחנית שלא במסגרת קבוצה) ושהצלחה רוחנית של אחד תלויה בהצלחתם של אחרים. לכן, על החברים מוטלת חובה לפקח זה על זה ו”לדווח” (להלשין) על מחשבות ומעשים של חבריהם… לייטמן חזר והדגיש את חובתו של כל חבר “לדווח” על חבר אחר שנחשד ב”ירידה רוחנית” כדי שאפשר יהיה לעזור לו. הוא אפילו הוסיף הוראה בתקנון שמהווה חריג לאיסור על נשים לדבר עם גברים שאינם בעליהן ללא רשות: אם הבעל חווה ירידה רוחנית או מדבר על האפשרות לעזוב – האישה מחויבת לפנות לאחד מחבריו הטובים ולדווח כדי שהחברה תוכל לעזור לו”.
• ב”ק 143: “(לייטמן) מטיף לסולידריות קיצונית עם הקבוצה, סולידריות שמצדיקה גם פעולות חמורות נגד מי שאינו חלק מהקבוצה (כגון הטעייתם לגבי מהות הקבוצה) ונגד מי שנחשב כמזיק לקבוצה (למשל, ישנה תרבות שמעודדת שבמקרה ואדם רואה שחבר לקבוצה עושה פעולה שמנוגדת לרוח הקבוצה, יש לדווח לאחראים על אותו חבר כדי שיטפלו בבעיה. אם חבר לא מדווח על בעיה הוא מחסיר בכך מהחברה). לייטמן אמר בכמה מקרים שנדרש מנגנון לדיווח על חברים שהפרו את הכללים כדי שהחברה תטפל בהם”
• עידוד להתנתקות מן העולם החיצוני
• מ”ד 42: “…בכל אותה תקופה לא הצלחתי להחזיק בעבודות קבועות לאורך זמן… השתתפתי מדי לילה בשיעור של הרב לייטמן שהתקיים בין השעות שלוש בבוקר לחמש (אז יצאתי להתנדבות במטבח). כתוצאה מכך הייתי עייף ולא הצלחתי לתפקד בשום עבודה לאורך זמן. חשתי תחושת כישלון כיוון שפוטרתי מעבודות פעם אחר פעם. כתוצאה, מצבי הרגשי הידרדר”.
• מ”ד 156: ” אני ויתר החברים הפנמנו את המסר שמי שאינם חברי בני ברוך ראויים לבוז ולהתנשאות, שאין חלקנו עמם, שאין על מה לשוחח אתם וכו’. זכורים לי מקרים רבים שבהם אנשים סיפרו על חברים שהיו להם לפני שהצטרפו לבני ברוך ושכיום אין להם קשר אתם כיוון ש”אין להם על מה לדבר אתם”, שכן אותם אנשים עסוקים בחיים הגשמיים ולא בחיי הרוח. זכור לי למשל שאני שמרתי על קשר עם מספר חברים ונפגשתי אתם לעתים נדירות. כשסיפרתי על זה לחבר (ב’ ק’) בבני ברוך הוא הזהיר אותי לא לדבר על זה עם אנשים אחרים כי יסלקו אותי מהקבוצה. לייטמן עצמו חזר על האמירה שלו אין חברים.”
• א”ק 63-64: ” המאמץ הזה גורם לאנשים רבים להגזים. ראיתי אנשים שממש עברו לגור במרכז בני ברוך (כלומר הלכו הביתה רק לשעות שינה מעטות) כדי לא לעשות שום דבר חוץ מהפצה ולימוד… אווירה כללית בבני ברוך מעודדת התנהגות כזאת ולא מגבילה אותה. כשמישהו מקדיש עוד ועוד זמן להפצה, מעלים אותו על הבמה בשבת ומשבחים אותו, מביעים כלפיו “התפעלות””.
• ראו גם ל”ו 22-29.
• אין נושאים אישיים: הכל הוא מעניינה של הקבוצה ופתוח להתערבותה.
• ב”ק 149: “אני רוצה לאבד את ההרגשה הפרטית שלי אני רוצה שראש ולב שלי הם יהיו למעלה מגופי מחוברים על כל הראשים ולבבות ממש למעלה שמהם נעשה ראש אחד ולב אחד כאיש אחד בלב אחד זהו זה מה שבהכנה כזאת בדמיון כזה בלב כזה להגיע לשם ולהשתדל שם להיות רק כך שאני לא מנהל את עצמי, אני נמכרתי לקבוצה והיא מטפלת בי כפרצוף יותר עליון לקטן, כמשהו כללי לפרטי, כמח כלפי הגוף, אני רק נפעל ומנוהל על ידם….” (עמ’ 19)
• ב”ק 37-38: בבני ברוך היה מנגנון שחברים יכולים לפנות לאחת הועדות במידה ויש בעיה משפחתית או זוגית “שמפריעה בהתקדמות הרוחנית…כשהיחסים ביני ובין אשתי נפגעו, היא פנתה לאותה ועדה בתקווה שהם יסייעו בתיקון יחסינו.”
• וידויים, דיווח וחשיפה קבוצתית
• מ”ד 165: “…לייטמן חזר והדגיש את חובתו של כל חבר “לדווח” על חבר אחר שנחשד ב”ירידה רוחנית” כדי שאפשר יהיה לעזור לו…. 166. בכך יצר לייטמן מצב שבו אין לאדם שום מרחב בטוח שבו הוא יכול להתלבט לגבי מידת מחויבותו לקבוצה”
• ב”ק 69-70: “כמה מחברי ועדת חברה יחד עם חבר בשם ב’ ק’ עלו לבמה, ביקשו מכולם להתיישב ואמרו שלב’ ק’ יש משהו לומר לקבוצה. ב’ ק’ סיפר בפני כולם שהוא בגד באשתו ולקח לעצמו מאהבת. הוא סיפר ששמו בפניו תנאי שאו שהוא עוזב את המאהבת לעולם או שהוא עוזב את הקבוצה”
• שליטה ביחסי חברות וזוגיות:
• מ”ד 39: אציין שבשל הלחץ מצד לייטמן ומקורביו על רווקים ורווקות להתחתן (באותה תקופה אדם לא נחשב חבר מלא במעגל הפנימי אם לא היה נשוי) רבים מסביבי התחתנו עם בני זוג ששודכו להם דרך בני ברוך, לעתים קרובות עם בני זוג שלא התאימו להם, וכתוצאה נישואים רבים התפרקו.
• א”ק 93: היה מאד מקובל שחברי בני ברוך נמצאים בקשר גרוע עם בני משפחתם: אנשים היו מדברים על זה ביניהם: על הקשיים עם המשפחה שלא קיבלה את הצטרפותם לבני ברוך, את הידרדרות קשרי המשפחה וכו’….94. חברי הקבוצה הבינו זאת ובחוסר מודעות הפעילו לחץ חברתי גדול על חברים אחרים להתנתק מבני משפחה וחברים שלא היו חלק מבני ברוך”.
• ל”ו 32: יבגני אמר לי שטוב מאד עבור אישה להתחתן עם חבר מהקבוצה הפנימית כדי שזה יקדם אותה “בדרך”. הוא אמר שלא משנה בכלל מי הגבר. הוא אמר: “תמיד יהיו בעיות בזוגיות ולא חשוב בכלל מי יהיה הבעל, כיוון שהבעל הוא הדלת לבורא. אם את רוצה ללכת לבורא, לא חשוב איזו דלת. כל אחד יכול להיות בעלך אם הוא בדרך”.
• א”ק 41: “בבני ברוך ישנה אישה שתפקידה לשדך בין החברים. במקרים רבים אנשים שהתגרשו נישאו תוך זמן קצר לבני זוג חדשים אשר חברים בבני ברוך גם הם”.
• ו”נ 21: “לאחר גירושינו עבר מ’ להתגורר בדירה שכורה קטנה בפתח תקווה, בסמוך למרכז בני ברוך. תוך חודשים ספורים התחתן בשידוך עם מישהי שהכירו לו בבני ברוך, בחורה שצעירה ממנו בכעשרים שנה”.
• קידום יחסים של הערצה, תלות וציות למנהיג.
• מ”ד 109: “…לייטמן עצמו נוהג ומדבר על עצמו כבעל כוחות על, ומטפח במגוון רחב של מסרים עמומים את התחושה שיש לו כוחות על בקרב החברים בקבוצה…”
• א”ק 65: “אני זוכרת שחוויתי תחושת יראה ממשית כלפי לייטמן. הרגשתי שהוא קורא מחשבות ושהוא נמצא בעולם רוחני. אני זוכרת שפעם בסדנת לימוד הוא התיישב במקרה לידי ואני כל כך חששתי מנוכחותו שניסיתי לזוז בכיסא שלי ולהתרחק, בגלל שהרגשתי ממש לא בנוח בקרבת אדם גדול כל כך”.
• יצירת היררכיות:
• א”ק 32: (ציטוט מדברי הרב לייטמן) “המגמה (היא) להיות אחד ואותה המגמה להתנתק מהכל כולל הבית כולל הילדים ואשה והכל כך אנחנו צריכים להתנהג בתוך הקבוצה הפנימית שלנו (עמ’ 21-22 לתקנון)”.
• מ”ד 121: “היו כללים נוספים (כגון האיסור לדבר עם מי שהורחק מהקבוצה, או הדרישה לצמצם מגע עם בני משפחה שלא חברים בבני ברוך) שלא עוגנו בכתב אלא נמסרו בעל פה. גם כללים אלה היו מחייבים והפרתם גררה סנקציות כגון שיבוץ בעשיריות הנמוכות ביותר”.
  

  אמצעים להשפעה על רגשות:

• הצפות אהבה:
• ל”ו 10, 43.2, 13: “יבגני אמר לי שאם הכל טוב אצלי אבל בכל זאת חסר לי משהו זה אומר שיש לי “נקודה בלב” ושזה אומר שאני מיוחדת ושמקומי בבני ברוך… העובדה שלא הייתי צריכה כמעט שעות שינה והייתי מאד אנרגטית גרמה לי להרגיש שאני בדרך הנכונה, שאני אכן מיוחדת ובעלת כוחות מיוחדים… השתכנעתי שאני מיוחדת ויכולה להיכנס לעולם אחר בגלל הדברים שראיתי בשיעורים “
• א”ק 60: “יש אנשים בעלי מבנה אישיותי שגורם להם להתמסר ולפתח קשר תלותי כלפי הקבוצה. עבור אותם אנשים ההתמסרות לקבוצה היא מאד מושכת בגלל ההשתייכות לקבוצה. אותו אדם מרגיש שפתאום יש לו משפחה של 300 אנשים. המשיכה היא אדירה”.
• ביטויי הערכה אינטנסיביים בתוך הקבוצה
• א”ק 64: “כשמישהו מקדיש עוד ועוד זמן להפצה, מעלים אותו על הבמה בשבת ומשבחים אותו, מביעים כלפיו “התפעלות” (זהו מונח בטרמינולוגיה הפנימית של בני ברוך).”
• ב”ק 21: “במישור החברתי היתה אווירה שעודדה אנשים להשקיע את כל שעותיהם בהפצה: אם מישהו עשה פעילות הפצה מיוחדת, עשו לכבודו “לחיים” בסעודות שבת, התייחסו אליו בכבוד ונהגו לומר שהוא נתן לכולם התפעלות”.
• עירור רגשות אשם
• ב”ק 55: “יום שבו לא למדתי ולא הפצתי את הקבלה הוא יום מבוזבז, יום שבו נשמתי לא נגאלה. הדרישה להפיץ את הקבלה (ובאופן כללי קיום כל כללי התקנון) היתה מה שהנחה אותי במשך כל שנותיי בבני ברוך. מכאן גם הלחץ הנפשי והתסכול הכבד שחשתי בכל פעם שלא הצלחתי להתעורר לשיעורי הבוקר או הפסדתי פעילות הפצה כלשהי”.
• ב”ק 21: “במהלך השנים שבהן הייתי בבני ברוך חוויתי לחץ בלתי פוסק להשקיע עוד ועוד שעות בהתנדבות לקידום ה”הפצה”. הלחץ היה במישור הרוחני (אמירות חוזרות בשיעורי הבוקר שההפצה היא הדרך היחידה להתקדמות רוחנית, שיום ללא הפצה ולימוד קבלה הוא יום מבוזבז). במישור החברתי היתה אווירה שעודדה אנשים להשקיע את כל שעותיהם בהפצה: אם מישהו עשה פעילות הפצה מיוחדת, עשו לכבודו “לחיים” בסעודות שבת, התייחסו אליו בכבוד ונהגו לומר שהוא נתן לכולם התפעלות”.
• חרמות, נידויים או התרחקות מחבר.

שני תצהירים מרכזיים מתארים בפרוטרוט את תהליך ההרחקה שלהם מן התנועה, שכלל חרמות, נידוי והתרחקות מהם.

• ב”ק 99: “…פעמים רבות נחשפתי באופן אישי לסנקציות חברתיות משפילות וקשות על חברים שלא עמדו בכללי התקנון. גם אני חוויתי אותן באופן אישי”.
• ר’ גם ב”ק 101-104.
• ר’ גם ל”ו 99.
• עירור פחד מהמנהיג:
• מ”ד 104.”… (לייטמן) נוהג לצעוק מדי יום על חברי בני ברוך ולהשפיל אותם, ואיש לא מעז לדבר על כך,
• מ”ד 113: “… אסביר, שהפילוסופיה הלייטמניסטית דוגלת בגלגלול נשמות. משמעות הדבר הוא שאדם שלא הצליח “לעבור את המחסום” נידון למוות גשמי והתאיינות רוחנית. מי שלא פעל מספיק כדי לקדם את עצמו רוחנית בגלגול הנוכחי, כאילו “בזבז את הגלגול הזה”. לייטמן הכניס בדבריו חרדה בלבבות חברי הקבוצה הפנימית מפני “בזבוז הגלגול”. הוא אמר דברים שמהם השתמע שיתרגש עלינו אסון נוראי אם דבר כזה יקרה.
• ו”נ במבוא לתצהירה: “במהלך המגעים עם ב”כ הנתבע (במשפט זה) ביקשתי מעוה”ד של הנתבע לברר האם באפשרותי למסור תצהיר בעילום שם ולכל הפחות להעיד בדלתיים סגורות, ללא נוכחות אנשי בני ברוך באולם, וזאת על מנת להפחית את הסיכון שיבקשו לנקום בי על מסירת תצהיר זה. הסיבה לחשש שלי היא שנוכחתי לדעת שבני ברוך הם גוף עוצמתי שפועלים נגד מי שמדבר נגדם, ועל רקע החשש שיתנכלו לבנותיי שנמצאות בקשר עם אביהן, חבר בקבוצה הפנימית בבני ברוך“.
• ב”ק 101-104: הרחקה היא סנקציה כואבת במיוחד כיוון שלחברי בני ברוך נאמר לא ליצור קשר עם מי שאינו חלק מהקבוצה יותר. ..חשוב להבהיר שעבור החברים במעגל הפנימי של בני ברוך, הרחקה מהפעילות היא העונש החמור ביותר שיכול לקרות להם בחיים. מבחינה רוחנית, הם יורחקו מהדבר שהוא היחיד בעל משמעות בחיים, ויכול להציל אותם מחיי אומללות. (ההדגשות במקור)…תופעת הלוואי של ההרחקה מהקבוצה הרוחנית היא שמבחינה חברתית, הם יורחקו מהאנשים שמקיפים אותם מדי יום במשך שנים, מהאנשים שלהם הם קוראים “משפחה”, ילדיהם לא יוכלו לשחק עם הילדים שהכירו עד היום, הם לא יוכלו להשתתף בסעודות שבת וחג, כל עולמם החברתי יאבד ברגע אחד. …עבורי, כשהייתי בבני ברוך, המחשבה שאורחק מהפעילות היתה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי. בגלל הפחד הזה, הרחקה היתה עונש אפקטיבי ומפחיד שבגללו אנשים צייתו לתקנון גם כשלא רצו.”
• עירור תחושה מתמדת של אי-ודאות.
• א”ק 76-77: “…מצד אחד, לייטמן מאד ניפח את האגו של חברי הקבוצה. הוא חזר ואמר שהקבוצה היא ה-1% מהאנושות של אנשים בוגרים שמבינים את העולם ומכירים את הבורא, ומשפיעים על מה שיקרה בעולם על ידי העבודה הפנימית שלהם. מצד שני, היו המון התבטאויות מצד לייטמן של השפלת חברי הקבוצה. לעתים הוא נהג לומר בשיעורים: “אם לא הייתי צריך אתכם בשביל ההפצה הייתי עוזב”. “אתם לא שווים כלום”.
• עירור מצבים אקסטטיים:
• א”ק 74-75.
• ב”ק 31: “… בשיעורים הרגשתי מעין aura שלא הרגשתי בשום מקום אחר, לפני ואחרי. זו הרגשה של התרוממות שהתבטאה פיזית בתחושות מיוחדות באזור שבין הבטן לחזה וגרמה לי להרגיש שאני מפסיד אם אני לא מקבל את זה. זה כמו צינור מזון שאם אתנתק ממנו, אתנתק ממקור של הזנה מיוחדת שאין בשום מקום אחר. הרגשתי שאני אורח בשולחן של המלך, שמקבל הזדמנות לטעום ממעדנים שאין בשום מקום אחר. הרגשתי שהתכנים הם משהו מרומם, אידיאלי….” (בולט השימוש במטפורות ובסמלים בתיאור זה)
• ב”ק 124.7: “…בכנס ערבה היתה הרגשה כמעט מיסטית. התחושה היתה שאנחנו חופשיים מהכל ומתרכזים רק בכנס. בכנס היינו מגיעים למצב של היסטריה רוחנית: שאיפה למטרה ושום דבר חוץ מזה. שילהבו אותנו באמצעות שירים ונאומים. לייטמן ישב במרכז המעגל וכולם מתחבקים ושומעים אותו, עוצמים עיניים, מתרכזים חזק מאוד, מנסים למצוא עוד מלים כדי להיכנס יותר עמוק. זו היתה מעין מדיטציה מסוג של ריכוז במחשבה אחת. כל הפעולות נועדו להתרשם עוד יותר מהחיבור שמתרחש בינינו. פעם אחת עשינו מעגל מאד גדול. לעיגול יש תפקיד סמלי מאד. העיגול דומה לישות הרוחנית שרצינו להידמות אליה. היינו שרים את השיר “המעביר בניו בין גזרי ים” וכולם ניסו להיכנס למצב של קריעת ים סוף: להרגיש את התחושה הזו מבפנים. אנשים היו פורצים בצעקות וצרחות, בוכים, משתלהבים: “חברים! העולם מחכה לנו שנפרוץ לעולם הרוחני ונהיה עם הבורא ביחד!”[1].

(בתיאור מורכב זה אפשר לראות את שילוב ההשפעות: השירים והנאומים – השעה רגשית – נצטרפים לטקס הישיבה במעגל כשהרב במרכז, מעין –מדיטציה של ריכוז במחשבה אחד תוך התמקדות במחשבה ובדמיון, ולכל אלו השפעה רבה על החשיבה ועל הרגשות – נ.א)

 אמצעים להשפעה על החשיבה.

שימוש נרחב בהגדרות מחדש

• ההפצה מוגדרת מחדש כמעשה רוחני מרכזי:
• ב”ק 55: “הפצת חוכמת הקבלה (בלשוננו: “הפצה”) היתה הדרך היחידה שבה אדם יכול לרכוש את עולמו הרוחני. יום שבו לא למדתי ולא הפצתי את הקבלה הוא יום מבוזבז, יום שבו נשמתי לא נגאלה”
• אי התייצבות לשיעור מוגדרת כחבלה ביעוד הרוחני (“קדיחת חור בסירה”) – ב”ק 105.
• ספק וביקורת מוגדרים כ’נפילה רוחנית’:
• מ”ד 163: “לייטמן גם העביר את המסר שאסור לנו לסמוך על עצמנו ועל החוש הביקורתי שלנו. למשל, נאמר לנו שאם אנחנו מרגישים פקפוק באמיתות הקבלה או רצון לעזוב את הקבוצה, מדובר בירידה רוחנית שמשמעה שדווקא עכשיו עלינו להתגייס עוד יותר לפעילות ההפצה ובחיבור לקבוצה”.
• ל”ו 60: “הרגשתי שאני מתחילה להבין שבני ברוך משפיעים עלי בצורה שלילית. פחדתי מהתחושות האלה כי בבני ברוך קראו להן “הפרעות בדרך” ו-“ירידה רוחנית” אבל המחשבות היו חזקות ולא הצלחתי להימנע מהן”.
• תשלום לקבוצה מוגדר כ”מעשה רוחני הכרחי להתקדמות”
• ב”ק 137: “המעשר הוא כרטיס הכניסה לרוחניות”.
• ר’ גם מ”ד 179.
• ההתמסרות לקבוצה מוגדרת מחדש כבחירה חופשית ולהפך:
• (מהתקנון, עמ 2): “. ..כי האופי וכל התכונות נקבעו באדם מראש. ואם האדם לא בוחר את החברה היא פועלת עליו לפי בחירתה, והוא נמצא ברשותה, ומקבל ממנה הכל בלי קשר לרצונו. לכן לבחור את הסביבה, לעשות בחירה במצב שמסוגלים לעשות אותה, שנותנים מלמעלה הזדמנות לבחור, והאדם בוחר לתת יגיעה ומאמץ בזה, היא בלבד הבחירה החופשית שלו”. (הטקסט מנוסח במושגי השפה הפנימית, והערפול שבו אפייני).
• ב”ק 132: בקשה לשחרור זמני מהתנדבות מוגדרת על ידי ועדת חברה כ”בקשה להפסקת ההתקדמות הרוחנית” ו”כהודעה על יציאה מהקבוצה”: “אנו מכבדים את בקשתך להפסקת התפתחותך הרוחנית ומעריכים את ישירותך… במידה ותחליט שברצונך לשוב למסגרת בני ברוך הנך מתבקש להגיש בקשתך בכתב”.”
• ב”ק 96: (עבור חלק מהורי הילדים בגן סיכון הילדים בגן שולי לעומת הסיכון שהמורה יסיר השגחתו מן הגן: (כאשר נודע על חשדות להזנחה ולפגיעה בילדי הגן של התנועה, הודיע המורה על כוונתו להסיר את השגחתו מהגן) “התגובות של הורי ילדי הגן היו לא פחות ממדהימות: ההורים שהרגע התבשרו שילדיהם נפלו, אולי, קורבן לעבירות מין ואלימות, לא דרשו הוצאת הילדים מהגן או סגירתו, ואף לא דרשו לערב את המשטרה בבדיקת הטענות, אלא התמקדו ב”סיכון” האמיתי מבחינתם – שלייטמן יסיר השגחתו מהגן.” מענין לראות את ההגדרות-מחדש שנותנים ההורים לפרשה, שהן הד לשימוש הנרחב בהגדרות –מחדש הנהוג בתנועה. כך, “סיכון הילדים” הוגדר מחדש כ”ניסיון רוחני” שדורש “התעלות רוחנית” (ב”ק 96).
  • פסילת עולם הערכים ה’חיצוני’. הבאנו מובאות לעניין זה בפיסקאות קודמות.
  • עידוד לנטישת הזהות הקודמת לטובת החיים החדשים. כנ”ל.
  • התורה ושפתה כראיית-המציאות הנכונה היחידה.
• א”ק 6: …”אחרי זמן קצר כבר התמצאתי יחסית טוב במונחים מרכזיים כמו אגואיזם, רצון לקבל, רצון להשפיע, כלי, ואת ההבנה הזאת הייתה בהחלט מספקת כדי להתחיל לראות את העולם שמסביבי דרך אותן קטגוריות עליהן דיבר מר לייטמן בשיעוריו”.
  • עירור ספק בשיקול-הדעת העצמי ובחירה חפשית
• בתקנון:מצויה הגדרה מחדש של בחירה חפשית: הבחירה החפשית כבחירה אישית היא אשליה. החירות מתבטאת אך ורק בבחירת הסביבה, ומהותה היא נתינת יגיעה ומאמץ לסביבה (הקבוצה): “…כי האופי וכל התכונות נקבעו באדם מראש. ואם האדם לא בוחר את החברה היא פועלת עליו לפי בחירתה, והוא נמצא ברשותה, ומקבל ממנה הכל בלי קשר לרצונו. לכן לבחור את הסביבה, לעשות בחירה במצב שמסוגלים לעשות אותה, שנותנים מלמעלה הזדמנות לבחור, והאדם בוחר לתת יגיעה ומאמץ בזה, היא בלבד הבחירה החופשית שלו”.
• ב”ק 122: “לייטמן חוזר בכל הזדמנות על הטענה שהמטרה נתונה מראש והמצב הסופי (“אור אינסוף ממלא כל המציאות” – אושר לכל האנושות) כבר קיים רק שהאנושות לא מרגישה אותו. הדבר היחיד שיאפשר לאנשים לחוות את הטוב הוא הפצת חוכמת הקבלה. אם לא נפיץ את החוכמה, האנושות תגיע בסופו של דבר לאותה תוצאה, רק בדרך של ייסורים. בני ברוך יכולים, על ידי הפצת חוכמת הקבלה, להמתיק את דרך הייסורים שהם מנת חלקה של האנושות”.
  • דיבור בשפה מעין-היפנוטית
• מתמשך, חד גוני, ‘מרדים’, עם חזרות מרובות:
• ב”ק 33 “…בשיעורי הבוקר חזר לייטמן והסביר לנו ששיעורי בוקר הם הדבר החשוב ביותר, ובלעדיהם הפסדת את העולם הרוחני שלך לאותו יום. בעת ובעונה אחת מעורר הדובר תשוקה ללמוד ופחד מפני הספד הלימוד.
• שפה סמלית, מטפורית, סיפורית וחידתית, ושימוש במשלים, כגון הביטוי “קדיחת חור בסירה”.
• שפת רמזים עקיפה, טעונה, עמומה ורב משמעית,
• א”ק 84-85: “…הרב ידע טוב מאד להעביר מסר בלי לומר באופן מפורש, וכך אנשים מצאו עצמם עושים דברים קיצוניים בלי שקיבלו הוראה מפורשת, למרות שהיה ברור שהוא מודע ומעודד את ההתנהגויות האלה. גם אנחנו, פעמים רבות, היינו מאמצים את הוראות ככתבן וכלשונן, באופן מילולי, בלי להפעיל חוש ביקורתי או לפקפק בדברים בשום דרך…”
• א”ק 31: “הרגשתי שיש מסר בין השורות שמעודד או מאפשר תוקפנות והוצאת תסכול של הגברים כלפי נשותיהם – וייחסתי את התוקפנות של בעלי כלפיי ללחצים והמסרים המועברים לו בבני ברוך“.
• ו”נ 23-24: “(בשיעורים הפתוחים לקהל) לייטמן היה אומר: “המטרה שלכם היא להקשיב. אתם לא יכולים להבין כלום כי הכלי שלכם לא מפותח. בעתיד אתם תבינו את הדברים שלי”… לייטמן סירב להשיב לשאלות הקהל, אלא היה חוזר על דבריו פעם נוספת או מסרב לענות. המסר היה שמי שלא מבין אינו מספיק מפותח רוחנית כדי להבין”.
• היגיון-לכאורה, המטשטש סתירות ואי-קוהרנטיות.
• (בנספח 1 להלן מובאת דוגמה לניתוח השפה הכמו-היפנוטית)
• השפעות השפה הכמו-היפנוטית:
• עמעום הבקרה האינטלקטואלית
• מ”ד 102: “אני לא יכול להסביר את זה, אבל היה לי מאד נעים להקשיב (ללייטמן). משהו באופן שבו הוא דיבר גרם לי לרצות להמשיך להקשיב לו. למרות שפעמים רבות לא התחברתי לתוכן של הדברים (לפירושים שנתן לכתבים), נמשכתי לאופן שבו הוא דיבר. במקרים רבים (כמעט כל יום) סיימתי להאזין לשיעור של לייטמן ולא זכרתי על מה דיבר בכלל….
• מ”ד 104: “… אנשים אחרים (בעיקר נשים) היו מדברים על השיעורים של לייטמן כתחושת התעלות רוחנית, כאילו הם נמצאים בעולמות רוחניים בזמן שהם בשיעור. נשים סיפרו לי שבזמן שלייטמן דיבר הן לא יכלו שלא להסתכל עליו. במקביל, אחת התופעות הנפוצות בשיעוריו של לייטמן היתה תחושת עוררות מינית אצל הגברים שהאזינו לו. זה היה דבר שגרתי שנהגנו לדבר עליו לעתים קרובות. אני ביישן ולא אוהב לדבר על זה אבל אחרים בהחלט דיברו על כך לעתים קרובות.
• הדגשת הדמיון והחוויה החושית
• שינוי בתחושות הזמן והמרחב : ל”ו 11-12: השיעורים החזקים של יבגני היו בשבילי כמו סמים. בהתחלה חשבתי שאולי הם שמים לי משהו בתה, שמשפיע על המצב התודעתי שלי. קשה לי להסביר תחושה זו בדיעבד אבל הרגשתי התרגשות עזה. זו היתה תחושה שלא הרגשתי בשום סיטואציה אחרת, לפני או אחרי. הרגשתי שאני בעולם לא אמיתי. אני זוכרת שהסתכלתי על הקיר בשיעורים וראיתי את הקיר זז. שמתי לב שהרבה פעמים אחרי שיעור לא זכרתי שום דבר ממה שנאמר. נשאר רק רצון חזק להגיע שוב.
• שינוי בתפיסת הגוף
• שינויים בתחושות גוף:
• מ”ד 104:”… אנשים אחרים (בעיקר נשים) היו מדברים על השיעורים של לייטמן כתחושת התעלות רוחנית, כאילו הם נמצאים בעולמות רוחניים בזמן שהם בשיעור. נשים סיפרו לי שבזמן שלייטמן דיבר הן לא יכלו שלא להסתכל עליו. במקביל, אחת התופעות הנפוצות בשיעוריו של לייטמן היתה תחושת עוררות מינית אצל הגברים שהאזינו לו. זה היה דבר שגרתי שנהגנו לדבר עליו לעתים קרובות. אני ביישן ולא אוהב לדבר על זה אבל אחרים בהחלט דיברו על כך לעתים קרובות.
• שינוי תחושת הזהות
• נכונות מוגברת להגיב לסוגסטיות ישירות או עקיפות, חשיבה קונקרטית
• א”ק 85: “…נוצרה חבורה של נשות חברי בני ברוך שהחליטו להחמיר אפילו יותר מהוראות הרב, והתחילו להעיר את ילדיהן הקטנים בשלוש בבוקר לשיעורי בוקר…”
• קשר רגשי מוגבר מאד למורה
• ל”ו 20-21: “לייטמן נראה לי כאילו הוא מפיץ אור באופן תמידי. גם בשיעורים של לייטמן שמעתי את המלים שלו אבל הרגשתי שאני נמצאת במציאות אחרת. אחרי כל שיעור הייתי יותר רגועה. קשה לי מאד לדבר על זה ולהסביר את זה בדיעבד”.
• שינויים ב’אנרגיה הגופנית
• רגשות חזקים, אקסטזה
• מ”ד 102: “…(אני לא יכול להסביר את זה) אבל היה לי מאד נעים להקשיב לו. משהו באופן שבו הוא דיבר גרם לי לרצות להמשיך להקשיב לו. למרות שפעמים רבות לא התחברתי לתוכן של הדברים (לפירושים שנתן לכתבים), נמשכתי לאופן שבו הוא דיבר. במקרים רבים (כמעט כל יום) סיימתי להאזין לשיעור של לייטמן ולא זכרתי על מה דיבר בכלל.
• ל”ו 11-12: השיעורים החזקים של יבגני היו בשבילי כמו סמים. בהתחלה חשבתי שאולי הם שמים לי משהו בתה, שמשפיע על המצב התודעתי שלי. קשה לי להסביר תחושה זו בדיעבד אבל הרגשתי התרגשות עזה. זו היתה תחושה שלא הרגשתי בשום סיטואציה אחרת, לפני או אחרי. הרגשתי שאני בעולם לא אמיתי. אני זוכרת שהסתכלתי על הקיר בשיעורים וראיתי את הקיר זז. שמתי לב שהרבה פעמים אחרי שיעור לא זכרתי שום דבר ממה שנאמר. נשאר רק רצון חזק להגיע שוב.
• ל”ו 14-15: “יבגני אמר שאחרי שיעורים אנשים מרגישים מצב של “אור” ובאמת גם אני וגם חברים הרגשנו רגועים יותר, שהכל יהיה בסדר. הרגשתי שכל שיעור נותן לי כוח לעשות פעולות הפצה. גם עכשיו אני לא יכולה להיזכר בשיעורים בלי לקבל הרגשה משונה. אני מאד מתרגשת ונסערת כשאני חושבת על זה וקשה לי להסביר את התחושות האלה”.

שינויים הנתפסים בסביבתו הקודמת של החבר כ’סימפטומים כיתתיים’

תצהירה של ו”נ מדגים את כל הנקודות שמפורטות להלן, ואשר גורמות לסביבה לחשוב שהמצטרף לקבוצה מושפע ממנה בצורה הרסנית לו ולמשפחתו. תצהירה של ל”ו מדגים את המשבר שנוצר בין בני זוג ששותפים לחברות בקבוצה ואחד מהם עוזב:

• ו”נ 17: “כפי שיפורט להלן, לאחר שמ’ (בעלה) הצטרף לקבוצה הצעירה, התנהגותו השתנתה באופן דרסטי. הוא הקדיש עוד ועוד שעות להתנדבות בבני ברוך, התייחס ללייטמן כאל אלוהים והפסיק להתעניין בכל שאר הדברים בחיים: משפחתו, הוריו, עבודתו, חברים וכל שאר הדברים שמילאו את חיינו עד אותו זמן. היחס שלו אלי השתנה והוא הרבה להתרגז עלי והפסיק לתפקד כבן זוג ושותף להורות. הרגלי החיים שלו השתנו: הוא חזר לאכול בשר אחרי שנים.”
• ל”ו 8: “בן זוגי, שחשד שבני ברוך מתנהגים כמו כת, הרגיש שהדרישה היא “הקש ששבר את גב הגמל” והחליט לא להגיע יותר. אני כבר הייתי שקועה עד צוואר בבני ברוך ועל רקע ביקורתו כלפי בני ברוך רבנו ונפרדנו, והוא עזב את הבית”.
• תצהיריהן של שתי הנשים מקיפות את כל הממדים דלהלן:
• החלפת סממני הזהות הקודמת בסממני זהות חדשה
• התרחקות מן הסביבה הקודמת, לעתים עד כדי ניתוק טוטלי
• שינויים ברמת החיים ואיכות החיים:
• שינויים בהתנהגות:
• שינויים באורח החיים הפיזי:
• שינויים בדפוסי העבודה:
• שינויים בהתנהלות הפיננסית:
• שינויים בתחום האמונה והדת:
• שינויים בתחום גידול וחינוך הילדים:
• שינויים נפשיים-רגשיים

תגובות של קבוצות חזקות לחשיפה

• התקפה על מי שחשף מידע לציבור
• מ”ד 203: “…לייטמן ביקש שאטפל בהשמצות נגד לייטמן. הוא ביקש ממני לאסוף דוגמאות להשמצות החמורות ביותר נגדם הקיימות ברשת, על מנת שיקבלו החלטה מה אפשר לעשות נגדן. גבריאל אמר לי שהם מעוניינים לתבוע כל מי שיפיץ עליהם ביקורת.
• ל”ו 103: ” מאז שעזבתי את בני ברוך אני משתתפת בדיונים באינטרנט, בעיקר בפייסבוק, בנושא בני ברוך כדי להגביר את המודעות לסכנה שבהצטרפות לקבוצה. אני כותבת לקהל הדובר רוסית, מספרת את הסיפור האישי שלי ועל המצב אליו הגעתי, מזהירה מפני הסכנות שבהצטרפות לקבוצה. בשנה הראשונה לאחר שעזבתי את בני ברוך קיבלתי תגובות בפייסבוק מחברי הקבוצה שכתבו שאני זונה, שקרנית וכו'”.
• ב”ק 184-185: “כשבוע לפני הבחירות המוניציפאליות בפתח תקווה חילקתי פלאיירים של מר אפלבאום שבהם נכתב שבני ברוך = קבלה לעם = תנועת הערבות = ביחד… במהלך חלוקת הפליירים תקפו אותי גלעד נהרי, חבר הקבוצה הפנימית וחבר סיעת ”ביחד” יחד עם חבורת נערים בני 13-15, כולם ילדים של חברי קבוצת בני ברוך“.
• ניסיון להשפיע על דעת הקהל ועל השיקול המשפטי.
• התקפה על מומחים ועל מומחיותם.
• שימוש באיומים ואף באלימות.
• הצגת פנים ציבוריים ‘חיוביים’.
• חברי הקבוצה יתגייסו למאמץ-הגנה מיוחד על התנועה.

נזקים והשלכות נפשיות ורגשיות: ב”ק 20, 48

• נזקים נפשיים לחבר הקבוצה
• ל”ו 57: עם הזמן נוצר מצב בו בכל פעם שדיברתי עם ג’ (הבעל) על התהיות שלי לגבי הדרך, הוא היכה אותי. לא העזתי לדבר על המחשבות האלה עם אף אחד אחר, וגם אתו השתדלתי לצמצם את הדיבור הרוחני. כמפורט להלן, כשמצבי הנפשי החמיר לא יכולתי להסתיר עוד את מחשבות ה”כפירה” ולפיכך גם האלימות החמירה.
• ב”ק, 48: העזיבה היתה הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיי. זו היתה טראומה עצומה שלקח לנו – לאשתי ולי – חודשים להשתקם ממנה ולהתחיל לחיות מחוץ לקבוצה. התרגלנו לחשוב שיש מטרה עליונה ובהיעדר הקבוצה איבדנו את היכולת לממש את המטרה. הרגשתי חוסר אונים גדול. זה היה כמו הרס מוחלט של כל מה שהכרנו. אני זוכר שהפסקתי לעבוד לכמה חודשים, השתדלנו להיות ביחד ולעבוד רק את המינימום ההכרחי. במשך כחמישה חודשים ישבנו אני ואשתי בבית והעברנו שעות רבות כל יום בניסיון לעכל את מה שקרה לנו, כתבנו רשימות והכנו תכנית איך להמשיך הלאה בחיים ללא בני ברוך“
• מ”ד 45: “… (עקב ההתשה ולחצי העבודה) באותה תקופה התחלתי לשתות יותר ויותר אלכוהול. אני ושני הטבחים האחרים בבני ברוך פיתחנו אלכוהוליזם, כתוצאה מהגישה הבלתי מוגבלת לכמויות גדולות מאד של אלכוהול, ותרבות שעודדה שתייה מופרזת…”
• מ”ד 52-53: הסבירו לנו ששמירה על קשר עם חבר שהורחק היא פגיעה בסולידריות החברתית… מדובר בהוראה אכזרית מאד כיוון שעבור הפעילים המסורים בבני ברוך, הקבוצה היא מרכז החיים והחברה. אנשים משקיעים את רב שעותיהם במרכז ומתנתקים (או מצמצמים מאד קשר) מחייהם הקודמים, ואם מסלקים אותם הם נשארים מנותקים חברתית לחלוטין. בני ברוך לא מסתפקים בניתוק קשר עם האדם שהועזב, אלא מורים לחברי הקבוצה לנתק קשר גם עם משפחתו וילדיו. כאמור, מדובר באכזריות קשה”
• מ”ד 54-57: “…הסילוק היווה נקודת משבר בחיי, וטראומה שנמשכת עד היום. בעקבות ה”גירוש” נפלתי, מיידית, לדיכאון. בעיית האלכוהוליזם החריפה. היו לי סיוטי לילה אודות לייטמן והקבוצה. הייתי בודד כיוון שצמצמתי את הקשרים החברתיים שהיו לי לפני שהצטרפתי לבני ברוך. השנים שאחרי שהורחקתי ועד שחזרתי לפעילות … היו הקשות בחיי. הרגשתי מוות רוחני. קשה להסביר את התחושה הזו למי שלא חווה אותה. זה היה כמו להיזרק מהעולם שלי בבת אחת לעולם שונה לחלוטין, גם רוחנית, גם פסיכולוגית וגם פיזית…”
• מ”ד 83-83: “בדיעבד אני סבור שהתלות (באלכוהול וסמים) נבעה מהדיסוננס שבין המחשבה שאני חייב להיות חלק מבני ברוך והאמונה שלייטמן הוא מקובל אמיתי לבין האופן שבו התנהלו הדברים בבני ברוך בפועל (להלן)… בהשפעת חומרים אלה הייתי במצב נפשי גרוע ותוקפני כלפי בני משפחתי”.
• מ”ד 94-95: “בני ברוך היא סביבה מרובת-סטרס. אני מכיר באופן אישי שני אנשים מהקבוצה שהתפרצה אצלם סכיזופרניה ונזקקו לאשפוז פסיכאטרי. בנוסף, אני יודע באופן על שלושה מקרים של חברי בני ברוך שהתאבדו: על פטריק שמעתי מחבריו באינטרנט; יורגן – בחור גרמני שהכרתי בכנס בני ברוך; חבר קבוצה נוסף מרוסיה, ואישה בשם א’ ג’ מקבוצת פתח תקווה. גם על רקע הטענות שבני ברוך, ובפרט לייטמן, היו קשורים לאותה התאבדות בכך שהשפיעו על אדם לא מאוזן להפסיק ליטול תרופות, נוצר אצלי סדק באמונה בלייטמן.
• ל”ו 88-90: התחלתי לסבול מהתקפי חרדה קשים. בכל פעם שפגשתי אנשים מבני ברוך הרגשתי פחד עמוק. הייתי משותקת בכל פעם שנתקלתי בחברי הקבוצה. נכנסתי לדיכאון חמור מאד. לא הצלחתי לצאת מהבית…המשכתי לשתות אלכוהול כדי לחמוק מהמחשבות הקשות האלה. ..כשהבנתי שמצבי הנפשי מידרדר, הלכתי לרופא משפחה והוא הפנה אותי לטיפול בביה”ח גהה, שאבחן אותי כסובלת מפוסט טראומה, מאלכוהוליזם ומדיכאון. לא אושפזתי אלא אני נמצאת בטיפול ומעקב מדי תקופה עם פסיכיאטר.”
• ב”ק 101-104: “הרחקה היא סנקציה כואבת במיוחד כיוון שלחברי בני ברוך נאמר לא ליצור קשר עם מי שאינו חלק מהקבוצה יותר. ..חשוב להבהיר שעבור החברים במעגל הפנימי של בני ברוך, הרחקה מהפעילות היא העונש החמור ביותר שיכול לקרות להם בחיים. מבחינה רוחנית, הם יורחקו מהדבר שהוא היחיד בעל משמעות בחיים, ויכול להציל אותם מחיי אומללות. (ההדגשות במקור)…תופעת הלוואי של ההרחקה מהקבוצה הרוחנית היא שמבחינה חברתית, הם יורחקו מהאנשים שמקיפים אותם מדי יום במשך שנים, מהאנשים שלהם הם קוראים “משפחה”, ילדיהם לא יוכלו לשחק עם הילדים שהכירו עד היום, הם לא יוכלו להשתתף בסעודות שבת וחג, כל עולמם החברתי יאבד ברגע אחד. …עבורי, כשהייתי בבני ברוך, המחשבה שאורחק מהפעילות היתה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי. בגלל הפחד הזה, הרחקה היתה עונש אפקטיבי ומפחיד שבגללו אנשים צייתו לתקנון גם כשלא רצו.”
• נזקים ליחסים במשפחה:
• ו”נ 61: במהלך התקופה שהיה בקבוצה הפנימית וכבר לא עבד, הוריו חזרו מחו”ל. הם באו לבקר אותנו, שמעו שאינו עובד ורק נמצא במרכז בני ברוך כל היום ונחרדו. הם גערו בו והרשו לעצמם לדבר אליו בטון יותר תוקפני ממה שאני הרשיתי לעצמי. הוא התלהט ונעשה אגרסיבי וצעק עליהם לצאת מהבית שלו. למרבה הזעזוע, במדרגות היציאה מהבית שלנו הוא דחף את אמו והיא נפלה במדרגות ונחבלה.
• נזקים נפשיים במשפחה:
• ל”ו 99-101: “(אחרי שעזבה את הקבוצה) בתי סיפרה לי שילדים במרכז בני ברוך לעגו לה כיוון שאמא שלה לא חברה בבני ברוך יותר… בתי התלוננה בפני שסיפרה לאביה שאחד הילדים בגן שלה (בן של חברי בני ברוך) מציק לה, ושג’ השיב לה שאותו ילד הוא מהמשפחה שלה ולכן עליה להסתדר אתו… אחרי היציאה מהקבוצה התחילו אצל הילדים בעיות פסיכולוגיות. הבן סובל מגמגום. בתי מתקשה ליצור קשרים חברתיים בקבוצה ומתביישת מאד מהילדים בגלל שלא מדברת עברית”
• השלכות כלכליות וחברתיות
• מ”ד 421: כתוצאה (מהתנדבות אינטנסיבית) הייתי עייף ולא הצלחתי לתפקד בשום עבודה לאורך זמן. חשתי תחושת כישלון כיוון שפוטרתי מעבודות פעם אחר פעם. כתוצאה, מצבי הרגשי הידרדר
• מ”ד 92: “היה גם בחור… האחראי מטעם בני ברוך על הפצה בארה”ב, איש סאונד אמריקאי מפורסם, שהתמכר לפעילות ההפצה והפסיק לעבוד למחייתו עד שהגיע לפשיטת רגל, ושקע לדיכאון עמוק (למיטב ידיעתי לא התאושש עד היום).
• ל”ו 23: “באותה תקופה עבדתי כמנהלת מכירות. הבוס שלי היה קרוב אלי. גם הוא אמר לי שזו כת. בעקבות זאת הסתכסכנו ורציתי לעזוב את העבודה. באותה תקופה לא הצלחתי להחזיק בעבודה כיוון שנהגתי להתעורר בלילות לשמוע את שיעורי הבוקר ולכן הייתי נרדמת בעבודה”.
• ו”נ 64: “כשמ’ החליט לעזוב את עבודתו במייקרוסופט, כדי לעבוד עבור לייטמן, היו לפניו שישה שבועות נוספים לפני שמלאה שנה לעבודתו בחברה. כשהחל לעבוד שם, מייקרוסופט הציעו לו בונוס של 30,000 ₪ אם יתמיד במשך שנה. כשהחליט לעזוב, התחננתי שיחכה שישה שבועות נוספים כדי שנקבל את הבונוס, שיסייע לנו כלכלית אחרי שיירד ירידה קיצונית במשכורת. מ’ סירב להמתין שישה שבועות נוספים כדי לקבל את הבונוס ואמר שלייטמן חשוב יותר ושזה כבוד עבורו שלייטמן ביקש ממנו לעשות את הפרוייקט.”

השלכות לאחר עזיבת התנועה. כמה מן העדים הביעו חשש מפני התנכלות התנועה אם יעידו.

מתוך: חוות דעת מומחה פסיכולוג נחמן (נחי) אלון – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד חוות הדעת הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן