פרק ג: סיכום הממצאים

נחזור לשאלה בה עלינו לדון כאן: האם התצהירים שלפנינו מצביעים על מאפיינים של כתות, כפי שהם מפורטים במסמך משרד הרווחה ובמסמך זה?

לקביעת פרק סיכום זה בחוות דעתי ניגשתי בזהירות רבה, מתוך כבוד לארגון גדול ובעל השפעה, וכן בידיעה ברורה, שאני נדרש לחוות את דעתי על סמך מספר לא גדול של תצהירים, כאשר מדובר בארגון בו מאות ואלפי חברים. יחד עם זאת, התמונה העולה מתוך התצהירים שהונחו לפני היא קוהרנטית, ומאפשרת לדעתי לקבוע את המסקנות שאביא להלן.

נבחן שוב את האפיונים וזאת לאור התמונה בפועל של התצהירים.

1. אמונות ודעות אודות המנהיג, התורה והתנועה.
   • אמונות ודעות אודות המנהיג: כל התצהירים מדברים על מנהיג התנועה כמי שנראה בעיני אנשיו במונחים על-אנושיים: בעל סמכות מוחלטת הנובעת מהקשר המיוחד שלו עם הבורא כ’צינור’ המקשר בין הבורא לבין אנשים, בעל יעוד מוחלט, דהיינו להציל את האנושות מחורבן אפוקליפטי, ובעל יכולות מוחלטות. הוא נתפס כמי ש”עבר את המחסום” שהגיע למקומו זה בזכות יגיעתו, ומצוי בעת ובעונה אחת בעולם הגשמי והרוחני; שהוא מעל לכל טעות, ביקורת וספק.
   • התורה: תורת הקבלה נתפסת כתורה האלוהית הנסתרת, תורת האמת היחידה, שעתה יש להפיצה בעולם כדי להציל את העולם מחורבן אפוקליפטי. מימוש התורה באמצעות הקבוצה יביא להשגת תכונות הבורא ולמימוש התכלית הרוחנית של האדם. בכוחה של עבודה זאת לגאול את העולם כולו מחורבן ודאי. היא עולה על כל תורה אחרת (ולכן אחד התקנונים קובע שאין ללמוד אצל שום מורה אחר). הציפיה לגאולת העולם בעקבות עבודת הקבוצה קיבלה מימד מוחשי בדבריה של א”ק שדימתה ש”עכשיו, כאשר אצא מן הכנס, אפתח אתר חדשות ולא אמצא שום זכר למלחמות, רעב, מחלות”.
   • התנועה/הקבוצה: בכל התצהירים אפשר למצוא את האמונה הלוהטת בכך שהקבוצה היא קבוצה נבחרת, בעלת יעוד עולמי ובעלת אחריות כלפי הבורא והעולם, עד כדי כך שבידיה למנוע את חורבן העולם ולהביא לגאולתו. בתיאולוגיה של התנועה, הערבות וההתחברות לקבוצה תוך ויתור על האגו והעולם האישי, הם הם לב העבודה הרוחנית. לכן החברות בה דורשת קבלת עול החברה, התמסרות ומחויבות מוחלטת, התעלות מעל לכל צורך ושיקול דעת אישי, התרחקות מהבלי העולם החיצוני, וסולידריות מוחלטת של כל חבר כלפי החברה.

כל אלו מתארים את מה שברשימת המאפיינים של משרד הרווחה מופיע כ“דוקטרינה”. את הדוקטרינה הזו אפשר לתאר כמשיחית (הבאת גאולה לעולם באמצעות חכמת הקבלה), אפוקליפטית (למניעת המשבר העולמי הממשמש ובא) ומיסיונרית (על ידי הפצת הקבלה באנושות כולה).

2. המבנה, הארגון והתפקוד

ארגון שהאידיאולוגיה הבסיסית שלו היא אמונה במנהיג ותורה בעלי סמכות מוחלטת שמעל להבנה אנושית ‘רגילה’ וספק אנושי, יתנהל מטבעו כארגון סמכותני, היררכי ובלתי-דמוקרטי[1]. ואכן התצהירים מאשרים זאת. המבנה, הארגון והתפקוד המתוארים מתרגמים אפוא את האידיאולוגיה ותפיסת העולם של התנועה לשפת המעשה הארגוני והניהולי. בתרבות הקיימת בישראל יכולים ארגונים סמכותניים והיררכיים כאלו לפעול רק באמצעות הסתגרות מתנשאת מפני החברה הפתוחה, ולכל היותר – תוך התייחסות אליה כאל מקור למשאבים.

סמכות מוחלטת ולעתים שרירותית. כל התצהירים מתארים את התנועה כארגון המכוון באופן בלעדי על ידי הרב, שסמכותו מוחלטת ובלתי מעורערת. הוא משמש הן כמנהיג הרוחני, הן כמנהיג הניהולי והן כמנהיג הקהילות. הוא המתווה את היעדים הרוחניים והמעשיים, ואת הדרכים להגשמתן; הוא הממנה את בכירי הארגון, והוא מקור הסמכות וההשראה לפעולתם. עדות אחת (ב”ק) מייחסת לרב שינויי-כיוון ביחס להתנהגות הדתית. בכמה תצהירים מדווחים כמה מקרים של החלטות שרירותיות של ועדת חברה להדיח חברים מהתנועה. לא מוזכרים נוהלי ערעור, מן הסתם משום שהמנהיגות אינה יכולה לטעות. יש לציין ששניים מהעדים היו בעלי תפקידים משמעותיים בארגון ונראה שהם מכירים אותו מבפנים לפרטיו.

• מבנה ארגוני היררכי. שני תצהירים מציגים ‘עץ מבנה’ מפורט של התנועה, שמזכיר ארגונים אחרים המשלבים הנהגה רוחנית, ארגונית עסקית. אופי המבנה הוא סמכותי, כשהסמכות זורמת חד כיוונית מלמעלה למטה. בצד ההיררכיה הפורמלית, קיימת גם היררכיה פחות פורמלית בין רמות שונות של קבוצות בארגון, שבראשה הקבוצה הפנימית. היררכיה לא-פורמלית נוספת היא בין גברים לנשים, כשהנשים הן כוח-עזר לקידום עבודת הגברים. מקום מיוחד בהסדרת החיים בקהילה נודע לועדת חברה, שהיא האחראית על התקנון, שכר ועונש.
• חוסר שקיפות: בתנועה המתנהלת על ידי מנהיג מושלם אין צורך בשקיפות: ההנחה היא שהכל מתנהל לשם שמיים, וזאת אף בארגון כלכלי חובק עולם התרחקות מן העולם הסובב: ישנה חלוקה דיכוטומית בין “האחוז האחד” (הקבוצה/היהודים/ישראל) לבין יתר ה99 (“גויים/בהמות”). היחס כלפי העולם הסובב הוא כפול: מצד אחד, יש להסתגר ממנו כדי להתקדם ברוחניות בקבוצה, ומצד שני יש להפיץ בו את הקבלה כדי להצילו. מקומה של התנועה ביחס ל’יתר העולם’ הוא מקומו של המורה ביחס לקבוצה. ישנן ראיות רבות להשקפה זו בכתובים.
• פנייה מיסיונרית לעולם. שליחותה של הקבוצה (מלשון mission) היא להציל את ‘יתר העולם’ באמצעות הפצת החכמה המושיעה, חכמת הקבלה. המונח “מפעל ההפצה” איננו דומה ל”מפעל ל”מפעל הברום” אלא מתאר מפעל קוסמי. לכן הזיהוי של ההפצה עם ההתקדמות הרוחנית, וזה פשר הכוח המניע שמביא את החברים להשקיע את כל הווייתם בהפצה. כשם שמיסיונרים עמעמו תמיד את שליחותם הדתית בחסות מפעלי רווחה כגון בתי חולים ובתי ספר, כן מביאה המיסיונריות לפנייה צרכי העולם כגון חינוך או קידום “ערבות הדדית”, תוך הסתרה של התורה המניעה.
• סודיות והסתרה. תכניות כגון “ערבות” ו”לגדול בכיף” נועדו במכוון, על פי התצהירים, למשוך קהלים שאינם מקורבים לתנועה, תוך הצנעת הקשר עם בני ברוך (אם כי לא התרשמתי שמתוארת קנוניה להסתרה קפדנית). עדים מציינים ביטויים שונים של הסתרה חלקית, כגון היחס האמיתי למצוות, לרכישת תארים, להצנעה של עניין המעשר מעיני מצטרפים חדשים וכו’. הצידוק המצוטט שנותן המנהיג להסתרה כזו הוא צידוק ‘קפיטליסטי’: הדרך לפנות לליבו של ‘לקוח’ היא באמצעות היענות לצרכיו הנחותים.
• סולידריות בין חברי התנועה: כל הדיווחים מרחיבים בתיאור הסולידריות המופלגת בתנועה, הן בגילוייה הרגשיים, הן החברתיים והן התפקודיים. לסולידריות יש צידוק רוחני, שכן הכוח הרוחני הוא בהיטמעות היחיד בקבוצה. לכן הסולידריות היא עצם ההתקדמות הרוחנית. מכאן הביטוי החוזר “קדיחת חור בסירה”: אי השתתפות היא פגיעה בעצם העבודה הרוחנית.

3. תהליכי השפעה בתוך התנועה:

ניהולם של ארגון וחבריו דורש תהליכי השפעה. מכיון שהאידיאולוגיה ואופי הארגון בו מדובר כאן אינם תואמים את ההשקפות החברתיות והארגוניות המקובלות, נדרשים תהליכי חינוך והשפעה נרחבים ועמוקים יותר. ואכן, התצהירים מצביעים על תהליכים אלו.

4. אמצעים להשפעה על סביבת התנועה.
   • התנועה מכתיבה את אופי היחסים עם העולם החיצוני, הן ברמה האידיאולוגית והן ברמה המעשית. היא מצמצמת למינימום את הפנאי שיופנה אליו, ואת ענייניו המשפחתיים, העסקיים והחברתיים היא מציגה כמסיחי הדעת מן העיקר. התנועה היא המשפחה החדשה, והעולם הוא מסיח הדעת הגדול. התצהירים מדגימים את ההורדה של חשיבות החיים האישיים, החיים ‘בעולם’ ובמשפחה לדרגה שולית ואף מזיקה. ואכן, התצהירים מראים התרחקות מעמיקה והולכת מן העולם התעסוקתי החברתי והמשפחתי “בחוץ” ברצף שבין מרחק לבין ניתוק.
   • צמצום הפרטיות למינימום. בעולם ה’רוחני’ פרטיות איננה ערך, אלא הסחת דעת שצריך לצמצם. הורדת חשיבות המשפחה האיסור על קריאת ספרים מחוץ לתנועה, ההפעלה האינטנסיבית בהפצה, צמצום שעות השינה, והעמדת הקבוצה מעל ליחיד, מסלקים את הפרטיות ומותירות את הקבוצה כעולמו המשמעותי היחיד של החבר. התצהירים מדגישים בייחוד את ההתרחקות שבין החברים לבין משפחותיהם, עד כדי אי-השתתפות הבעל בלידה של אשתו בגלל לימודים.
5. אמצעים להשפעה על תהליכים גופניים:

ברוב התצהירים מתוארים שוב ושוב שעות הפעילות המקיפות את רוב היממה: חלקן לימוד, רובן עבודה (חלק גדול בהתנדבות בתוך התנועה), ואת ההתשה המסיבית על השלכותיה. ההשלכות העיקריות של ההתשה הן: מצד אחד עייפות שמגבירה מתח רגשי, כגון מתחים בבית. מצד שני, עמעום הבקרה האינטלקטואלית, הורדת הסף הרגשי, הן להתעלות והן לקדרות; והבאה למצב תודעה אחר, סוגסטיבי יותר[2]. החוויה החוזרת היא של עבודה מתוך התלהבות עצומה והתמסרות, עד כדי התשה. בנות זוג מתארות תגובות אלימות של בעליהן במצבים כאלו. מדווח על שימוש באלכוהול אולם לא התרשמתי שזהו שימוש נרחב ושיטתי שמשמש להשפעה על התודעה.

6. אמצעים להשפעה על ההתנהגות.
   • הפעלה אינטנסיבית של החברים לקידום מטרות הארגון בחלק משמעותי מזמנם. סעיף זה הוא הבולט ביותר והמדווח ביותר בתצהירים. היקף המחוייבות שחברים לוקחים על עצמם, במיוחד במפעל ההפצה, הוא עצום. התצהירים מתארים עשרות שעות עבודה ותורנות בשבוע, עם מינימום שעות שינה, ולימוד לילי ויומי מפרך. הפעלה זו מותירה זמן ואנרגיה מועטים מאד לכל דבר אחר, הן בתנועה והן מחוצה לה. ההתלהבות והיוזמה שחברים פועלים מתוכה היא עצומה. חלק מההתנהגות מופעל על ידי לחץ קבוצתי ישיר ועקיף, שהוא עצמו מגביר את הדחיפה לפעולה שמגיעה מלמעלה. הפעלה זו עולה בקנה אחד עם הלהט המיסיונרי והמשיחי, ולמעשה מתרגמת אותו לשפת המעשה. זהו אולי היסוד הבולט ביותר בהתנהגות התנועה בתצהירים שלפנינו.
   • מניעת עיסוקים אישיים ופרטיים. ההפעלה האינטנסיבית מבטיחה שלא תיוותר אנרגיה לעיסוקים כאלו. האידיאולוגיה הרואה ב’הכנעת האגו’ את התפקיד הרוחני המרכזי, וההשקפה המבטלת את ערכו של העולם, משלימים את המסכת ומאפשרים לחברים לפנות את חייהם מכל עיסוק אישי ופרטי.
   • הכתבת כללי התנהגות אישית קפדניים ומחייבים. לתחום זה יש התייחסות נרחבת בתצהירים ובמסמכי התקנון. כל תחומי חייו של החבר מכוסים במסמכים אלו בצורה קפדנית ולעתים נוקדנית. התקנון עובר בין הנשגב ביותר – השליחות הקוסמית – ועובר לפרטים הטכניים ביותר של התחברות לשיעור הטלפון הנייד. המנהיג הוא מקור ההשראה, ולעתים היא מתפרטת לנהלים ותקנונים על ידי הדרגים הנמוכים יותר בהיררכיה. כבכל ארגון, תקנון ההתנהגות מלווה בתמריצים וסנקציות, וכך מקנה כוח רב למפעיליהם. תקנונים מסוג זה מאפיינים ארגונים סמכותיים, ובין היתר באים להדגיש את סמכות המנהיגים ואת כוחם, ולקבע את הצייתנות כחלק בלתי נפרד מחיי החברים. בדת היהודית, כללי התנהגות אלו קרויים “מצוות” ולכן התקנון הקפדני מהווה וריאציה על נושא מוכר .
   • דרישה לשרת את המנהיג והקבוצה כחלק מן האימון הרוחני. בתנועה הנדונה ההתמסרות לקבוצה והפעולה למענה תוך הכנעת האגו, הם לב האידיאולוגיה, ולכן המילה “דרישה לשרת” אינה משקפת את המצב. התצהירים מראים שבתנועה הנדונה, ההתמסרות הנלהבת להפצה היא המנוע העיקרי לפעילות ‘רוחנית’ נחשבת זו, שנחשבת כעצם ההתקדמות הרוחנית.

ההפצה, המוגדרת כהתקדמות רוחנית, היא גם תהליך המייצר כסף, כוח ופרסום. לכאורה נפתח כאן פתח להטעיה ואף להשחתה. לא מצאתי בתצהירים כל רמז לאפשרות זו במפעל ההפצה. יש לומר גם שהמונח “דרישה” איננו מתאים כאן.

• עידוד לתרומות של כסף ושווה כסף לתנועה ולמנהיג. בתצהירים מדווח על ההקפדה על תשלומי המעשר וההוצאות הנוספות, אך לא מצאתי עדויות לעידוד לתרומות מעבר לכך. בשני מקרים מדווח על תרומה חריגה, העדות שכמדווח תרם החבר מבחירתו, האחת בת 5000 ₪ (ב”ק 140) והשנייה בסף 40000 ש”ח) . סכומי הכסף שחברים משלמים הם גבוהים – אלפי שקלים בחודש – אבל לא ראיתי עדות ללחצים שיטתיים למסירת רכוש כפי שמתואר באחד המאפיינים במסמך משרד הרווחה.
• שימוש בשכר ועונש גלויים וסמויים. התקנון המפורט והקפדני מבטיח ריבוי של עברות, מהן פעוטות בעיני המתבונן החיצוני, כגון יציאה לשירותים במהלך שלוש שעות השיעור הלילי למי שיושב בשולחן הראשי. בתצהירים מתארים שימוש מגוון באמצעים שונים של שכר ועונש, חלקם רגשיים, חלקם חברתיים, חלקם מעשיים. שכר מרכזי הוא שבח והתפעלות מהישגים במפעל ההפצה; עונשים יכולים לבוא בצורה פורמלית, על ידי ועדה, והקשים בהם הם השעייה לפרק זמן או הרחקה לצמיתות. מדווח על עונש הרחקה שהושת על קבוצת נשים מבלי להעניש את בעליהן, דבר שבפועל מפצל את המשפחות. התצהירים מדגישים עד כמה עונשים אלו הם קשים, משום שהם מבודדים את המורחק מכל עולמו לאחר שניתק מעולמו הקודם. הרחקה פירושה גם נידוי והתנכרות, דהיינו בידוד קיצוני. בספרות המקצועית מוכר משקלו של בידוד כזה, הדומה לנידוי על ידי וודו. לכאורה הגורם המעניש הוא ועדת חברה, אבל הרוח לפיה היא פועלת היא רוח המנהיג (שלפי המדווח נמנע מלהתערב). בין העונשים החברתיים המדווחים אפשר למנות וידויים, חרטה וחשיפה פומביים, והרחקה מוגבלת מקבוצה פנימית לקבוצה חיצונית יותר. כל אלו, בצד יראת הכבוד הבסיסית למנהיג, מעוררים פחד ומתח שמשפיעים גם על המשפחות. בשניים מן התצהירים מתוארים העונשים של ועדת החברה כ”משפטי שדה” , כבלתי הוגנים, שרירותיים ואף אכזריים. כך סילוק הנשים שהעירו את ילדיהן בשעות השיעור הלילי, מבלי להעניש את בעליהן, וכך סילוקה של ל”ו לאחר שהתלוננה במשטרה על אלימות בעלה.

7. אמצעים להשפעה על יחסים.
   • אין נושאים אישיים: הכל הוא מעניינה של הקבוצה ופתוח להתערבותה. מעבר לאידיאולוגיה של קדימות הקבוצה, היסוד הבולט כאן הוא חובת הפנייה לועדת החברה או לחברים בסוגיות שנחשבות ‘בעולם’ לסוגיות אישיות ופרטיות. שידוכין וגירושין, יחסים עם הוריה של חברה, שאלות בדבר תעסוקה, חינוך הילדים – כל אלו פתוחים להתערבות של הכלל. כך גם שאלות כגון בחירת שם לתינוק.
   • וידויים, דיווח וחשיפה קבוצתית. החובה הרוחנית מיתרגמת לחובה מוסרית לדווח על אדם לטובתו. (בלשון העם, “הלשנה”). בכך מתערער יסוד האמון שבין אדם לאשתו, חבר לחברו.

כמו כן, החבר נתבע לבקש מהקבוצה מרצונו החופשי שתכפה עליו כנגד ‘רצונו החפשי’ פעולות תיקון במקרה שיהיה ב’נפילה רוחנית’, וזאת גם אם יתנגד לכך! יש לראות את הוידוי, הדיווח והחשיפה בקהל כצורות סמויות של שליטה או ענישה.

• קידום יחסים של הערצה, תלות וציות למנהיג. שני דיווחים מראים שהמנהיג עצמו נוטל חלק בקידום יחסים כאלו, אבל זוהי רוח התנועה כולה. יחסים אלו מושתתים על ראיית המנהיג באור על טבעי כפי שראינו בפרק האידיאולוגיה.

שלושת הסעיפים הללו יוצרים “משולש שליטה” שבכוחו לפורר יחסים, לפרום גבולות מינימליים בין היחיד לקבוצה, ולערער יחסי אמון. הכוח הנגדי לכוח המפרק הוא אחדות המטרות, ההתלהבות המשיחית, העדר שחיתות והתמסרות למנהיג. (אותו המשולש עצמו היה כוח הרסני במדינות טוטליטריות עם מנהיגים כריזמטיים). מתוך התצהירים אני מסיק שהתהליכים הללו הופעלו בתנועה שלפנינו בצורה סלקטיבית יחסית, בין אם “למען יראו וייראו” ובין אם כדי להרחיק חבר “בעייתי”.

8. אמצעים להשפעה על רגשות.
   • שתי עדויות על הכינוסים מתארים תחושה אקסטטית של אהבה, אבל זו אינה בולטת בתיאורים על היחסים, למעט האהבה אל המנהיג. גם בשיעורים אין שפה כזו, האפיינית לקבוצות אמריקאיות. ביטוי רגשות במישור האישי בתנועה זו נשמע מאופק ומתון למדי.
   • ביטויי הערכה אינטנסיביים בתוך הקבוצה. במישור הקבוצתי נהוג טכס ה’התפעלות’, ביחוד מהישגים בהפצה. אלו משמשים כשכר מניע ורב כוח.
   • עירור רגשות אשם. מכלול כלי ההשפעה שמצאנו מוביל באופן טבעי לתחושות אשם על מגוון רחב של ‘עברות’: החל מאי הגעה בזמן לשיעור וכלה ב’התרשלות בהפצה’ שכמוה כ’קדיחת חור בסירה’. האשמה העיקרית היא על כך שהעבירה האישית-לכאורה מסכנת את התנועה כולה ולכן גם את העולם כולו, וכך פוגעת אפילו בבורא. כך יש פוטנציאל לראות כל עבירה כקוסמית.
   • עירור פחד. הפחד הוא בן לויתו של האשם. יש ביטויים לפחדים נרחבים, החל מהפחד התאולוגי “לבזבז את הגלגול הזה”, דרך פחדים מהרחקה מן הקבוצה וכלה בפחד של העוזבים מפני נקמת התנועה. לפחד יש גם יסוד מציאותי – האפשרות של סנקציות, שהעלאתן לעתים בלתי צפויה וקיצונית.
   • עירור תחושה מתמדת של אי ודאות. לא התרשמתי מהעדויות שאי ודאות היא יסוד בולט בחיי התנועה, או שיש ניסיון שיטתי לעורר אותה.
   • עירור מצבים אקסטיים: בעדויות מצטיירים שני גוונים של אקסטזה: האחת היא אישית ופנימית, בעיקר ביום יום- בלימודים ובהפצה. ואילו השנייה היא קבוצתית (ובה יש ביטויים פתוחים של אהבה). המצבים הללו אינם צומחים מאליהם. למשל, מכתב ההזמנה לכינוס הוא מסמך כמו-היפנוטי כתוב בקפידה, שמכוון לייצר תגובה אקסטטית בבוא היום. הציפיות למצב זה בכינוס ובלימודים משמשות כסוגסטיות עקיפות ומכשירות את הקרקע.
9. אמצעים להשפעה על החשיבה.
   בתחום זה אפשר לראות במסמכים שלפנינו אמצעים מרובים ומתוחכמים, שעיקר כוחם הוא בהיותם עקיפים וחמקמקים. נעשה שימוש נרחב בהגדרות מחדש, חלקן פרדוקסליות. להגדרות-מחדש אלו צידוק אידיאולוגי (למשל שהערבות היא לב המעשה הקבלי), ולכן הן הופכות בהדרגה לאמיתות השליטות בתנועה. מכיון שהן ייחודיות לגמרי לתנועה, בעוד בעולם הרגיל משמעותן היא מנוגדת, הן מייצרות את שפת יודעי ח”ן המעמיקה את החיץ בין התנועה לבין העולם הסובב. יש עדויות מרובות גם לפסילת עולם הערכים החיצוני ולעידוד לנטוש אותו, אימוץ התורה והשפה כדרך היחידה לראות את המציאות לאמיתה, ועירור שיטתי של ספק בשיקול הדעת העצמי למול שיקול הדעת של המנהיג והקבוצה.

• דיבור בשפה מעין-היפנוטית. קריאה בטקסטים של הרצאות ושיעורים של המנהיג מראה טקסטים עם חזרות מרובות על אוצר מלים מצומצם יחסית אך טעון מאד, ללא מבנה ברור, במושגים עמומים ומטפוריים. דיבור כזה מפי אדם נערץ כשאיננו מובן דיו, מעורר הרגשה של ‘חוסר יכולת להבין את הדברים העמוקים’. טקסט כזה מחולל אצל אנשים מסויימים מצב תודעה של נים-לא-נים, שנרתם לחווית הקדושה. האפקט המנטאלי מתואר על ידי כמה עדים: התעלות רגשית וגופנית, יותר בגלל צורת הדיבור מאשר בגלל התוכן, וקשר מועצם למורה.

הנכונות המוגברת להגיב באופן קונקרטי לאמירות כלליות ניכרת בסיפור האמהות שבחרו להעיר את ילדיהן בשלוש בבוקר (ונענשו, אולי מחמת חשש הועדה מפגיעה במוניטין של הקבוצה).

השלכות על חיי החברים-לשעבר.

כל העדויות מציירות תמונה של השלכות משמעותיות של החיים בתנועה, וביחוד ההשלכות של הרחקה כפויה.

השלכות גופניות כוללות התשה מתמדת מחמת ההתנדבות במפעל ההצפה וההשתתפות הקבועה בשעות לימוד ממושכות יומם ולילה. להתשה זו פוטנציאל פגיעה גם בחוסן הנפשי, כפי שמסתמן בתצהירים.

השלכות משפחתיות כוללות משברים משפחתיים, אלימות בתוך הזוג, התפוגגות רקמת החיים המשפחתיים בתוך הבית, הזנחה מסויימת של ילדים על ידי הגברים, קונפליקט עם משפחות המוצא ואף אלימות של גבר כלפי אימו. הקשיים גדלים כשנוצר פער בין רמת המעורבות של הגבר בתנועה לבין זו של אשתו.יש דיווח גם על השפעות שליליות של המצב על הילדים.

השלכות כלכליות משמעותיות יש לעובדה שלמרות שרוב העדים הם בעלי מקצוע ובעלי יכולת התפרנסות, ההתנדבות הקיצונית להפצה, החיוב לתשלום מעשר וכו’, והחיוב על שעות לימוד מרובות ביום מביאים לירידה דרסטית ביכולת הפרנסה של המשפחה.בימים כתיקונם יכולה המשפחה לחיות באהבה עם ירידה-צורך-עליה זו, אולם כשנוצר קונפליקט בין בני הזוג היא הופכת להיות מקור נוסף לקשיים.

בתחום הנפשי, כשנוצר עימות בין החבר לבין הקבוצה ומוסדותיה, מופעלים מנגנוני ענישה חברתית , רוחנית וממשית, שיש להם השלכות על הרווחה הנפשית של החבר.

להרחקה מן התנועה השלכות כבדות על מי שחוזרים לעולמם הקודם. הם חוזרים לעולם שהתרגלו לראות כנחות ושלילי, לאחר שנים של התרחקות מהמיומנויות התעסוקתיות והחברתיות, לאחר ריחוק ונתק ממשפחות המוצא, וכאשר הם נתונים במשבר רוחני גדול. כל אלו מתוארים כמשבר קשה, תיאור רווח גם אצל עוזבי קבוצות אחרות.

אפייני הדבר לעוזבי תנועות אחרות, שבזמן שהותם בקבוצה הם חווים לעתים התעלות מתמדת, אך לאחר העזיבה הם רואים את ההתעלות הקודמת כאשלייה שההתפכחות ממנה מכאיבה ביותר.

שימוש של התנועה בכוחה כדי להשתיק ביקורת וחשיפה. בצד עדות על התגייסות להשתקת ביקורות, הרי העובדה שאחד העדים נתבע אף הוא בתביעה דומה, חששם של עדים אחרים מפני התנכלות, התביעה בה אנו דנים כאן, ותביעות נוספות ברוח זו שניתן למצוא בגוגל, מצביעות על כך שהתנועה משקיעה משאבים וכוח רב לשם השתקת חשיפה וביקורת. השקעה כזו אף היא עלולה להיות מאפיין של ‘כת’.

[1] ספרם החשוב שלKramer and Alstad  טוען כי  כל קבוצה שמנהיגה משוחרר יחסית ממגבלות חיצוניות (כגון מסורת או מימסד מפקח ) ועם זאת  נחשב לבעל ידיעה מוחלטת וסמכות מוחלטת, היא בהכרח ‘כת’, משום שאמונות אלו על המנהיג יתגלגלו הכרח לארגון בעל מבנה ותפקוד סמכותני ואוטוריטארי.

[2]  על תהליכים אלו, עיין  .Hassan

מתוך: חוות דעת מומחה פסיכולוג נחמן (נחי) אלון – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד חוות הדעת הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן