השפעת עזיבת הקבוצה על חיינו

1. הסילוק של בעלי מהקבוצה ועזיבתי בעקבותיו היתה חוויה קשה וטראומטית מאד. בעלי שקע בדיכאון. בהתחלה הרגשנו חוסר אונים גדול. לא ידענו איך להמשיך הלאה.
2. במשך כמה חודשים ישבנו בבית שעות רבות כל יום וניסינו לתכנן את צעדינו הבאים. היינו מכינים רשימות ומשוחחים על האפשרויות. זו היתה טראומה. לקח לנו שלושה חודשים רק להצליח לחזור לעבוד באופן סדיר.
3. הבן שלנו היה בן 4 כשעזבנו מהקבוצה. מגיל שלוש הוא הלך לגן הגלובלי שצמוד למרכז של בני ברוך ושייך לו. השארנו אותו שם אחרי שיצאנו מהקבוצה לשנת לימודים נוספת כיוון שעדיין חשבנו שזה החינוך הטוב ביותר. פחדנו להוציא אותו למסגרות אחרות כי האמנו ששם הוא מיד יקבל יחס לא נכון וסביבה הורסת. אלה דברים שלייטמן דיבר עליהם רבות – הצורך לדאוג לחינוך בסביבה נכונה (כלומר: בסביבה של חברי בני ברוך) לילדים.
4. לאחר עזיבתי יחסיי עם אמא שלי השתפרו בהדרגה וכעת אנחנו בקשר מצויין. רק כמה חודשים אחרי שעזבנו את הקבוצה היא העזה להתחיל לדבר באור שלילי על בני ברוך. קודם לכן אסרתי עליה לומר שום דבר שלילי והיא חששה להרגיז אותי.

מתוך: תצהיר א’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן