- במהלך תקופתנו בבני ברוך עסק לייטמן רבות בחשיבות החינוך בשיעוריו. בהמשך לכך, קידמו לייטמן והדירקטוריון הרוחני רעיון להקמת בית ספר. הוא אמר שלהורים “אין מה לתרום לילדים שלהם” – שהם בעצמם לא יכולים לחנך את הילדים כיוון שמה שחשוב זו דוגמא אישית. לייטמן אמר שצריך שהילד יגדל ב”סביבה נכונה” (קרי: בקרב אנשים שמסורים לדרך הרוחנית) ושההורים אינם סביבה נכונה. לייטמן רצה מסגרת פנימייתית לכל הילדים. אני זוכרת שלייטמן אמר דברים אלה בשיעור על הגג של בני ברוך, שלא שודר בטלויזיה, בסביבות 2008.
- בהמשך לדברים אלה, התחילו לייטמן והדירקטוריון לקדם הקמת בית ספר לילדי בני ברוך.
- הוקם צוות שיעסוק בפיתוח חומרים לימודיים לשם קידום רעיון בית הספר. גם בעלי, שהינו מתמטיקאי, לקח חלק בצוות ובהעלאת רעיונות איך לפתח לימודי מתמטיקה ברוח הקבלה.
- הרעיון לא יצא אל הפועל כיוון שדי מהר הבינו שהפרויקט מורכב מדי לביצוע בשלב זה, וגם בגלל שהיו אמהות שהתנגדו לרעיון שילדיהן יורחקו מהן וילמדו בפנימיה.
- אני זוכרת שחשבתי על הנשים האלה שהתנגדו לרעיון הפנימיה שהן פחות “מטרתיות”. הרגשתי כלפיהן תחושת בוז כי הן העדיפו את ילדיהן על פני המטרה הרוחנית העליונה.
- פרויקט “לגדול בכיף” היה היישום של היוזמה החינוכית של לייטמן – “החינוך האינטגרלי”. מטרתו היתה למצוא דרכים להעביר לילדים את המסרים של הקבלה בשפה שיאהבו (באמצעות משחקים) ובלי להזכיר מלים כגון קבלה, בורא וכו’ (במקום בורא היה נהוג להגיד טבע וכד’), כדי לא להרתיע אנשים שאינם מעוניינים בחוכמת הקבלה.
- בנוסף, ב”כ הנתבע הציגה בפני את רשימת החברות בעמותת לגדול בכיף (יעל לאה גולדין, יוליה מזרחי, נפתלי אמסלם, יעל סופר, תהל שדמון, קרפוב יוליה, מאירה לוי, קרן צור, יוליה גמבורג, אסתר אדם, סיגל רץ, נוגה זמיר, יעל שליו, נוגה גונן, מורן לב, רחל לייטמן בן-עטר, אמירה בן-זיו, הילדה יניב, סבטלנה מושקין, לובוב שילין, יעל שלו, מילה גומניק, אנג’לה ג’וראייב) וכל הנשים הללו היו חברות בבני ברוך, וכך גם דודי אהרוני, ניב נבון וגריגורי שילין. כמו כן את טלי זכיה ואת נוגה בורנוט לא הכרתי אישית, אך ידוע לי ששמותיהן היו ברשימת תפוצה של בני ברוך המיועדת רק לקבוצה פנימית.
מתוך: תצהיר א’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום
לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן