ניהול החיים בהתאם לציוויים של לייטמן ובני ברוך

1. כאמור, כשהתחיל את תהליך המעבר מהקבוצה הצעירה לקבוצה הפנימית, שינה מ’ את אורחות חייו: מה שלייטמן אמר הוא היה עושה.
2. מ’ נטל על עצמו את המחויבויות הקבועות בתקנון בני ברוך. למדתי על כך כיוון שבעת שהיה חבר בקבוצה הצעירה, מ’ לקח על עצמו מטלה: לערוך התאמות בתקנון של הקבוצה הפנימית כך שיתאים גם לקבוצה הצעירה. אני זוכרת שהוא ישב בבית ומחק את הסעיפים שלא חלים על הקבוצה הצעירה (אני זוכרת במיוחד את הנוכחות בשיעורי הבוקר, שבהם חברי הקבוצה הצעירה לא משתתפים). כך נחשפתי לתקנון של הקבוצה הפנימית. דרך דברים שאמר לי בהמשך הבנתי שהוא רואה עצמו מחויב לכללי התקנון. הוא אמר לי שכל החברים חותמים על התקנון או מתחייבים לו. הבנתי שמעתה והלאה המעשר יהיה חובה ולא בחירה.
3. כשראיתי את התקנון נבהלתי והבנתי שאסור לי לתת לו להיכנס לגרעין (הקבוצה הפנימית). התפתח בינינו ויכוח, וכהרגלו הוא אמר לי “ככה לייטמן אומר” או “את לא מבינה” ו-“לא התפתחת מספיק כדי להבין את הדברים של לייטמן“.
4. כשהצטרף כחבר בקבוצה הפנימית, מ’ הוזמן לשיעורי הבוקר שמעביר לייטמן במרכז בני ברוך בפתח תקווה, מדי בוקר בין שלוש לשש בבוקר. הגעה לשיעורי הבוקר הפכו להיות הדבר החשוב ביותר בחייו. זכור לי שיום אחד מ’ חזר הביתה ואמר שיש בעיה כי לא כולם מגיעים לשיעור בוקר ולייטמן כועס ולכן אסור לו להחמיץ יותר אף פעם שיעור. הוא התנהג כאילו אין שום דבר חשוב יותר בחיים משיעורי הבוקר הללו.
5. זכור לי למשל שיום אחד מ’ סיפר לי שהוא קם באותו בוקר מוקדם במיוחד כיוון שנסע לאסוף מבית החולים לשיעור חבר שאשתו ילדה במהלך הלילה. אני אמרתי בפליאה: הוא השאיר את אשתו בביה”ח אחרי לידה לבד ונסע לשיעור?! מ’ התנהג כאילו זה דבר נורמלי. שאלתו אותו: אתה זוכר שילדתי? לא עזבת אותי אפילו לשניה! אתה יכול לדמיין לעזוב אותי אחרי לידה וללכת לשיעור?! והוא אמר: כן, ברור שהיום הייתי עוזב אותך והולך לשיעור. זה היה סימן עבורי שהוא הופך להיות אדם אחר.
6. אחת הדוגמאות הקיצוניות שזכורות לי במיוחד היא שלילה אחד מ’ התעורר מאוחר מדי לשיעור. באותה תקופה הוא החל לנהוג במהירות מטורפת וחוסר זהירות (עד כדי שחששתי לנסוע אתו עם הבנות). מאחר ואיחר, חששתי שינהג כמו מטורף. בשעה שלוש ורבע בבוקר התקשר אלי מישהו מבני ברוך ושאל אם מ’ בבית. תפקידו של הבחור היה להעיר ולקרוא לשיעור לכל מי שלא הגיע. אמרתי שמ’ הלך לשיעור אך הבחור אמר לי שהוא לא העביר כרטיס מגנטי בכניסה לשיעור באותו בוקר. נחרדתי כי חשבתי שקרתה תאונת דרכים ופרצתי בבכי. ידעתי שלא אוכל ליצור קשר עם מ’ עד הבוקר, כיוון שתמיד השאיר את הטלפון הסלולרי באוטו כשהלך לשיעור. התחננתי בבכי לבחור שילך לאולם לבדוק אם מ’ שם ויבדוק ויחזור אלי כדי שלא אדאג. הבחור לא חזר אלי כדי לומר לי אם מ’ שם. זה היה הלילה הארוך בחיי. שכבתי ודמיינתי שמ’ היה בתאונת דרכים. בשמונה בבוקר מ’ התקשר אחרי שראה ממני המון שיחות שלא נענו והודעות. סיפרתי לו בכעס שביקשתי מהבחור לעדכן אותי שהוא הגיע, כשהייתי מבועתת מהאפשרות שנפצע. שאלתי אותו “איך אפשר לעשות כזה דבר לאדם?!”. מ’ הגיב בכעס, נזף בי ואמר “את סתם לחוצה. לבחור יש המון עבודה חשובה יותר – לבדוק מי הגיע ולהעיר את מי שבבית, אין לו זמן להתקשר אלייך!”.
7. מ’ גם שינה את יחסו אלי ופיתח גישה מתנשאת כלפי נשים, ואמר שלייטמן אמר שגברים הם ברמה רוחנית גבוהה יותר מנשים.
8. השפעה קשה נוספת על אורחות חייו היתה בתחום התזונה: מ’ הפך לצמחוני, מסיבות בריאותיות, כ-5-6 שנים לפני שהצטרף לבני ברוך. בנוסף, מיום שהכרנו הוא סלד מאלכוהול וסירב לשתות, אפילו לא כוס יין (כבת למשפחה ממוצא אוקראיני, זכור לי כמה אבא שלי היה מעודד אותו לשתות במפגשים משפחתיים, לשווא). כשהצטרף למפגשי הקבוצה הצעירה, נהגו החברים להביא אוכל למפגשים. במפגשים הוגש בשר, בדגש על הבשרים הכי לא-בריאים: נקניקים שמנים למיניהם. להפתעתי הוא סיפר לי שהחל לאכול את המאכלים הללו כי לא היה לו נעים לסרב. אלה היו מאכלים שהוא בחיים לא היה מעלה על דעתו לאכול עד שנכנס לבני ברוך.
9. בהשפעת הקבוצה מ’ גם התחיל לשתות אלכוהול – וודקה – כפי ששותים בבני ברוך. אחרי שנים של התנזרות שבהן לא שתה אלכוהול מעולם, פתאום הופיע במקפיא בקבוק וודקה ומ’ עשה לו מנהג להיכנס הביתה, לפתוח את הבקבוק, ללגום ממנו ולהמשיך לענייניו. זכור לי שהתפתחה בינינו מריבה אחרי שדרשתי ממנו לא לשתות וודקה בצורה כזו בנוכחות הבנות שלנו.

מתוך: תצהיר ו’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן