- עם הזמן החלו בעיות עם בעלי: הוא היה חוזר שיכור משיעורי הבוקר. גיליתי שהגברים היו שותים וודקה בארוחת הבוקר אחרי השיעור. כשהיה שיכור, הוא היה מדבר אלי בגסות, אומר שאני צריכה להיות יותר חזקה רוחנית, נוזף בי ומתנהג אלי לא יפה.
- לאט לאט התחלתי לראות את הדברים בלי “המשקפיים הורודים”: הבנתי שאני לא אוהבת כלל את בעלי. ראיתי שהאנשים סביבי משקרים: למשל, שרבים מהגברים מתנהגים באלימות מילולית ופיזית כלפי נשותיהם. אני לא רוצה לפרט את שמותיהם כאן אבל אם אשאל על כך אוכל לנקוב בשמות.
- ראיתי גם שיש היררכיה ברורה בין גברים ונשים בקבוצה. הגברים היו רשאים לצעוק על הנשים ולהשפיל אותן מול חברי הקבוצה, ואיש לא היה עושה דבר. אוכל לפרט דוגמאות אם אשאל על כך. אם יותר משתי נשים עמדו ודיברו במרכז, כל גבר יכול היה לעבור ולצעוק עליהן שהן מפריעות להפצה ועליהן לחזור לעבוד. התייחסו לנשים כאל הפרעה לריכוז של הגברים.
- מספר פעמים ראיתי תופעות חמורות במרכז, המנוגדות לערכים שלהם הטיפו בני ברוך. למשל, ראיתי שבכנסים גברים מבני ברוך שוכבים עם נשים שאינן נשותיהם. כל פעם שדיברתי על כך עם ג’ הוא אמר לי שאם ראיתי את הדבר הזה זה אומר שיש בתוכי משהו פגום. הוא היה מתעצבן ואמר לי שבגלל שאני רעה אני רואה דברים רעים.
- איבדתי את ההרגשה הטובה שהיתה לי בקבוצה.
- במרכז בני ברוך תמיד היה הרבה מאד וודקה: בסעודות, במפגשים וכו’. התחלתי לשתות כדי לחמוק מהמחשבות המטרידות ופיתחתי אלכוהוליזם.
- ג’ התחיל להכות אותי כבר בתחילת נישואינו, בתדירות גוברת. אחרי כל פעם הוא התנצל ואמר שמשהו אצלו לא היה בסדר.
- כשאמרתי שאני לא רוצה לחיות אתו יותר הוא היה בוכה ויורד על ברכיו ומתחנן שאסלח לו, אבל תוך זמן קצר שוב היכה אותי.
- חברות מבני ברוך ראו את הסימנים על הגוף שלי ושאלו מה זה. תמיד אמרתי שנפלתי ונחבלתי. הרגשתי בושה גדולה שהוא מכה אותי.
- עם הזמן נוצר מצב בו בכל פעם שדיברתי עם ג’ על התהיות שלי לגבי הדרך, הוא היכה אותי. לא העזתי לדבר על המחשבות האלה עם אף אחד אחר, וגם אתו השתדלתי לצמצם את הדיבור הרוחני. כמפורט להלן, כשמצבי הנפשי החמיר לא יכולתי להסתיר עוד את מחשבות ה”כפירה” ולפיכך גם האלימות החמירה.
מתוך: תצהיר ל’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום
לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן