ההריון, המשבר הנפשי ומחשבות ה”כפירה”

1. במקביל, בשנת 2009 נכנסתי להריון ראשון. אחרי שנכנסתי להיריון הודיעו לי הממונים עלי שלא יוכלו לשלם לי שכר יותר כי יש משבר כספי במפעל. הודעה דומה נאמרה לנשים רבות שקיבלו משכורת. כל חודש מישהי פוטרה.
2. אחרי שהפסיקו לשלם לי התקוממתי כיוון שבאותה תקופה ניהלתי את כל מחלקת הגרפיקה של בני ברוך וחשתי שאני משקיעה מעל ומעבר ועושה עבודתי על הצד הטוב ביותר. ידעתי שאם לא ישלמו לי אצטרך למצוא עבודה חיצונית מחוץ למפעל ההפצה, כיוון שלא יכולנו להסתדר עם משכורת אחת בלבד. כעסתי שלא אוכל להקדיש את זמני להפצה.
3. במהלך ההריון הראשון התחלתי לחוש דיכאון. האנשים סביבי אמרו לי שזה בגלל ההיריון אבל אני הרגשתי שאני מתחילה להבין שבני ברוך משפיעים עלי בצורה שלילית. פחדתי מהתחושות האלה כי בבני ברוך קראו להן “הפרעות בדרך” ו-“ירידה רוחנית” אבל המחשבות היו חזקות ולא הצלחתי להימנע מהן.
4. כשכבר לא רציתי לצאת מהבית, ג’ לקח אותי לפסיכיאטר בשם ד”ר שמואל הס. הרופא לא דיבר רוסית וג’ ישב בחדר ותרגם עבורי לעברית. כמובן שפחדתי להגיד לפסיכיאטר שאני חווה אלימות. הפסיכיאטר רשם לי תרופות נגד דיכאון אבל הן לא עזרו לי. לדעתי הן לא עזרו בגלל שהדיכאון לא נבע מסיבות הורמונאליות אלא בגלל שהתחלתי להבין שעשיתי טעות גדולה והרגשתי לכודה.
5. ג’ אמר לי ללכת לדבר עם הרב לייטמן על הדיכאון. לא רציתי לדבר עם הרב על הדיכאון שלי כי עדיין פחדתי שאולי מדובר בהפרעה רוחנית. פחדתי לדבר על עצמי עם איש כל כך גדול רוחנית. פחדתי לבזבז את הזמן שלו כיוון שחשבתי שאני לא ראויה לכך.
6. בסוף ג’ לחץ עלי והלכתי לדבר עם הרב לייטמן. לייטמן נתן לי תרופות שאמורות היו לפתור את הדיכאון. התרופות היו סוכריות לקישוט עוגות! כמובן שהן לא עזרו. לא העזתי להגיד זאת לאף אחד. רק לג’ שהגיב באלימות.
7. ב-2012 נולד בני השני. לאחר לידת ילדיי לא חזרתי לעבוד במפעל ההפצה אלא נשארתי לטפל בהם. בדיעבד אני חושבת שלידת הילדים הצילה את חיי כיוון שהאמהות שימחה אותי מאד. השמחה העצומה מהאמהות היתה הפעם הראשונה שהרגשתי רגש חזק יותר מאשר האהבה והיראה כלפי לייטמן וכלפי הקבלה.
8. לאחר לידת בתי הבכורה התחלתי להפחית באופן סודי את מעורבותי בבני ברוך: כמו כל החברים, הייתי חייבת להתנדב במפעל ההפצה. כששאלו אותי איך אני משתתפת בהפצה, סיפרתי שאני מבצעת פעילות הפצה באינטרנט מהבית באחת ממחלקות האינטרנט. זה היה שקר אך לא בדקו וכך הצלחתי לחמוק מהגעה למרכז.
9. התחלתי להפחית גם את כמות השיעורים ששמעתי. בהתחלה עשיתי זאת בגלל התינוקת: לא יכולתי לקום בלילות לשמוע שיעור בגלל המחסור בשינה. לאחר מכן הסתקרנתי: רציתי לראות האם באמת יקרו לי דברים רעים אם אפסיק לשמוע שיעורים כל יום וכל שעה. כשראיתי שלא, הפסקתי כמעט לגמרי לשמוע שיעורים. אם שאלו אותי אמרתי שאני שומעת באוזניות.
10. בסופו של דבר, אחרי שכבר היו לי שני ילדים, אמרתי לג’ שאני רוצה לחזור למוסקבה. הוא כעס מאד והיחסים בינינו הידרדרו. האלימות כלפי החמירה. כשכעס עלי הוא צעק גם על הילדים.

מתוך: תצהיר ל’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן