אורחות החיים של הקבוצה הפנימית בבני ברוך

מעמדו של לייטמן בקבוצה הפנימית

1. לייטמן הוא אדם מאד כריזמטי. קשה להסביר את זה אבל היה לי מאד נעים להקשיב לו. משהו באופן שבו הוא דיבר גרם לי לרצות להמשיך להקשיב לו ולכן למרות שפעמים רבות לא התחברתי לתוכן של הדברים (לפירושים שנתן לכתבים), נמשכתי לאופן שבו הוא דיבר. במקרים רבים (כמעט כל יום) סיימתי להאזין לשיעור של לייטמן ולא זכרתי על מה דיבר בכלל.
2. כששמעתי שיעורי קבלה הרגשתי התרגשות גדולה, תחושה כאילו אני נפגש עם משהו אמיתי. לדברים שהוא אמר היה כוח חזק וממגנט. בדיעבד אני סבור שהכוח שלהם נבע מחוכמת הקבלה עצמה (שהיא מאד מושכת בעיני).
3. אנשים אחרים (בעיקר נשים) היו מדברים על השיעורים של לייטמן כתחושת התעלות רוחנית, כאילו הם נמצאים בעולמות רוחניים בזמן שהם בשיעור. נשים סיפרו לי שבזמן שלייטמן דיבר הן לא יכלו שלא להסתכל עליו. במקביל, אחת התופעות הנפוצות בשיעוריו של לייטמן היתה תחושת עוררות מינית אצל הגברים שהאזינו לו. זה היה דבר שגרתי שנהגנו לדבר עליו לעתים קרובות. אני ביישן ולא אוהב לדבר על זה אבל אחרים בהחלט דיברו על כך לעתים קרובות.
4. פולחן האישיות בתנועת בני ברוך כלפי לייטמן הוא טוטאלי. דברי לייטמן (המכונה בפי כל פשוט “רב” – למרות שכאמור בסעיף מס’ 7מעולם לא הוסמך לרבנות) הם במעמד של דברי אלוהים חיים. איש לא יעז לעולם לסתור אותו, אנשים מתייעצים אתו בענייניהם הפרטיים ומצייתים להוראותיו. הוא נוהג לצעוק מדי יום על חברים בכירים בקבוצה ולהשפיל אותם, ואיש לא מעז לדבר על כך, חברי בני ברוך משרתים אותו בכל דבר (מביאים לו אוכל, דואגים לצרכיו, אחד מהחברים משמש כרופא הצמוד שלו, החברים מפחדים ממנו ומשתדלים לא לפנות אליו אם לא חייבים).
5. ללייטמן יש דרך להעביר מסרים בלי לומר אותם מפורשות. הוא מצליח להביא את החברים לפעול בדרכים מסוימות בלי להורות להם כך במפורש. יחס המורא וההערצה כלפי לייטמן הוא תוצר של מסרים שהועברו לחברים על ידי לייטמן עצמו, שרואה עצמו כגאון הדור, ברמת החשיבות הרוחנית של משה רבנו, שהוא יד ימינו של הבורא בפעילותו לגאולת העולם.
6. לייטמן עצמו נוהג ומדבר על עצמו כבעל כוחות על, ומטפח במגוון רחב של מסרים עמומים את התחושה שיש לו כוחות על בקרב החברים בקבוצה. למשל, הוא מחלק כדורים שהכין לבד ואמורים להיות בעלי יכולות ריפוי. הוא היה נוהג לדבר כאילו הוא נמצא בעולמות אבי”ע הרוחניים.
7. הרעיון שהוא יהיה המנהיג הרוחני של העולם כולו (רעיון שמקובל על ידי רבים מחברי הקבוצה) משתמע מזה שהוא נמצא בדרגה גבוהה בעולמות הרוחניים, שהוא “עבר את המחסום” (מונח של לייטמן לתיאור מי שנמצא בעולם הרוחני והגשמי בו זמנית), דבר שכמעט אף אדם בדור שלנו לא הצליח לעשות. לייטמן מחזיק בבלוג רשמי. לכאורה מטרת הבלוג היא הפצת חוכמת הקבלה בלבד. בפועל, בבלוג יש אלפי תמונות פרופיל של לייטמן עצמו, בפוזות שונות. לתמונות אלה אין שום מטרה מלבד הצגת לייטמן כמנהיג ודמות רוחנית נשגבת.
8. מספר תמונות מהבלוג האישי של לייטמן להמחשה מצ”ב ומסומנות נספח 4.
9. דוגמה נוספת לאופן בו מעביר לייטמן לחברי הקבוצה את המסר שמקומו עם שועי עולם הינה למשל, ביוזמה שהיתה לו בשנת 2009, לשלוח מכתב פתוח בשמו למנהיגי העולם, לכבוד כנס G20 (כנס מנהיגי 20 המדינות המתועשות). ראו למשל לעניין זה דוא”ל שקיבלתי מאלי וינוקור (מבכירי בני ברוך) שבו נאמר ש”רב רוצה שנחליף את השם במכתב מאובמה לפוטין ולנסות להעביר אליו”. הדוא”ל נשלח אלי כיוון שכקופירייטר התבקשתי לעזור בניסוחו.
10. העתק התכתובת בעניין מכתבו של לייטמן לאובמה/פוטין מצ”ב ומסומן נספח 5.
11. מבחינה רשמית, הגדולה של לייטמן נובעת מטענתו שאין בדורו אף מקובל אחר שמלמד את הקבלה האמיתית. רק לימוד הקבלה מפיו (ולא מפי “מתחריו”, תלמידיו האחרים של הרב”ש) יכולה להציל את העולם מחורבן.
12. הפילוסופיה של לייטמן מציגה תמונה בינארית של העולם: עולם הריק החלול של החילונים והדתיים שאינם בקבלה (בעולם זה נמצאים 99% מבני האדם) ולעומתו עולם הקבלה הלייטמני, שבו נמצא האחוז האחד שיכול ללמוד את הקבלה האמיתית, שחי חיי אושר וסיפוק וסופו התעלות רוחנית.
13. לייטמן נהג לומר שמי שלא “עבר את המחסום” (קרי, זכה להתעלות רוחנית) הינו “בהמה”. לייטמן אמר פעם שהאנשים היחידים זולתו שזכו “לעבור את המחסום” הינם שישה-שבעה מתלמידיו. אני הבנתי אמירה זו כמתייחסת לחברי הדירקטוריון הותיקים (כגון גלעד שדמון, אביהו סופר, מיכאל סנילביץ’, מרק ליקוורניק, סמיון וינוקור, אורן לוי). המשמעות שכולנו הבנו מדברים אלה היתה שאנחנו בהמות, והוא במעמד רוחני נשגב.
14. רבים מחברי הקבוצה הפנימית אכן האמינו שאותם חברי דירקטוריון רוחני עברו גם הם את “המחסום” ולכן נמצאים בדרגה רוחנית עליונה. מסיבה זו חששו להתעמת אתם, להעביר עליהם ביקורת או לעשות משהו שלא יעלה בקנה אחד עם רצונותיהם.
15. אסביר, שהפילוסופיה הלייטמניסטית דוגלת בגלגול נשמות. משמעות הדבר הוא שאדם שלא הצליח “לעבור את המחסום” נידון למוות גשמי והתאיינות רוחנית. מי שלא פעל מספיק כדי לקדם את עצמו רוחנית בגלגול הנוכחי, כאילו “בזבז את הגלגול הזה”. לייטמן הכניס בדבריו חרדה בלבבות חברי הקבוצה הפנימית מפני “בזבוז הגלגול”. הוא אמר דברים שמהם השתמע שיתרגש עלינו אסון נוראי אם דבר כזה יקרה.

שיעבוד חברי הקבוצה למטרותיהם של לייטמן והדירקטוריון

1. חייהם של החברים בקבוצה הפנימית נשלטים במידה רבה על ידי רצונותיהם וגחמותיהם של לייטמן ועושי דברו – חברי הדירקטוריון.
2. קשה מאד להסביר מבחוץ את כל מנגנוני השליטה הפסיכולוגיים והרוחניים המופעלים על אדם הנמצא בקבוצה. אני יודע שבזמן שהייתי בה חשבתי שאני חופשי לפעול כרצוני אך בדיעבד, כיום אחרי שיצאתי מהקבוצה, אני חש שלא בחרתי באמת את בחירות החיים שלי אלא נתתי לאחרים לבחור עבורי. באופן אישי אני חש שעברתי שטיפת מוח. ישנן החלטות רבות שעשיתי בזמן שהייתי בבני ברוך שכיום נראות לי בלתי רציונליות. למשל: להתחתן עם אותה בחורה, ההתנתקות מהחברה, הויתור על כל התחביבים שלי (מוזיקה, קריאה וכו’).
3. ידוע לי שבתקופתי, רבים בקבוצה היו מתייעצים עם לייטמן בכל שאלות החיים – נישואין, עבודה, בריאות וכו’. המלצות של לייטמן היו למעשה חובה כיוון שאיש לא העז לפקפק בדבריו. לייטמן גם היה נותן לאנשים כדורים (שאותם אמר שהכין לבדו) לטיפול בתופעות שונות (ר’ סעיף 107 לעיל)
4. לייטמן שכנע אותנו באינספור הזדמנויות (שיעורי בוקר, מפגשי חברים, סעודות שבת וכו’) שכל פעולה שאינה מכוונת לטובת קידום מטרות בני ברוך (הפצת הקבלה וביטול עצמי כלפי הקבוצה) הינה נחותה ובזויה. לכן הפנימו החברים שיש לפעול כך שכל פעולה תתאים לצרכיה של בני ברוך. חלק מהדרישות לחיים בהתאם לדרכו של לייטמן נמסרו בעל פה, אולם חלק עוגנו בתקנונים שונים שהוכנו ופורסמו בקרב חברי הקבוצה ע”י חברי הדירקטוריון.

תקנוני בני ברוך

1. בשנת 2009, כשעבדתי במפעל ההפצה, נתקלתי בתקנון לחברי קהילת בני ברוך, תחת הכותרת “תקנון קבוצת “בני ברוך” – קבוצת ברית”. לייטמן וחברי הדירקטוריון אמרו לנו שהתקנון מחייב את כל חברי המעגל הפנימי (להלן: “התקנון”).
2. אציין שכבר כשהצטרפתי לקבוצה לראשונה היו כללי התנהגות בעל פה אולם הם היו יותר מופשטים וכלליים.
3. אבהיר כי התקנון לא עיגן את כל הכללים החברתיים הנוקשים שהוטלו ונאכפו בקפדנות על חברי הקבוצה הפנימית, אלא רק את המרכזיים וה”מהוגנים” שבהם. היו כללים נוספים (כגון האיסור לדבר עם מי שהורחק מהקבוצה, או הדרישה לצמצם מגע עם בני משפחה שלא חברים בבני ברוך) שלא עוגנו בכתב אלא נמסרו בעל פה. גם כללים אלה היו מחייבים והפרתם גררה סנקציות כגון שיבוץ בעשיריות הנמוכות ביותר (ראו להלן בסעיף 157.3).
4. אני מכיר את טענתו של אביהו סופר, בעבר חבר דירקטוריון בני ברוך וכיום חבר ברשימת הליכוד לכנסת, חבר סיעת “ביחד” ונציג במועצת עיריית פתח תקווה. סופר הינו יד ימינו של לייטמן. סופר אמר בעבר ל”הארץ” שהתקנון אינו מהווה מסמך רשמי או מחייב, שמעולם לא התקבל שום תקנון בקבוצת בני ברוך, ושמדובר בחומרים שמופצים על ידי גורמים שונים על דעת עצמם.
5. זוהי היתממות, הטעייה ושקר מובהק. התקנון היה מאז ומעולם מסמך רשמי ומחייב ביחסים בין הארגון לבין החברים. אין ספק בקרב חברי הקבוצה שהמסמך מבטא את דרישותיו של לייטמן, ושהפרתו תגרור סנקציה שתיאכף על ידי “מוסדות הקהילה” של בני ברוך.
6. ידוע לי שלייטמן מאשר באופן אישי את התקנונים כיוון שלייטמן יזם את הכנתם ודיבר על הצורך בתקנונים במשך שנים.
7. אישוש נוסף לטענה שלייטמן מאשר באופן אישי (ולעתים אף מכתיב) את כללי ההתנהגות בבני ברוך ניתן למצוא בהקלטה של ראיון שערך אתו מנהל מחלקת מנהגים. מטרת הראיון היה להסדיר את הכללים עליהם חייבים להקפיד חברי המרכז בשבתות ומועדי ישראל. ניתן לשמוע בהקלטה שהכללים מוכתבים ע”י לייטמן (הראיון היה חלק מפעילות ועדה שהוקמה לשם ניסוח תקנון המרכז לשבתות וחגים).
8. לנוחיות בית המשפט, הקלטת השיחה הועברה לחברה העוסקת בתמלול;
9. חוות דעת מומחה מטעם חברת התמלול מצ”ב ומסומן נספח 6; תמלול הקלטת השיחה בין לייטמן לראש מחלקת מנהגים מצ”ב ומסומן נספח 7
10. מלבד נוסחי התקנון שנועדו להסדיר את הפעילות השוטפת של חברי הקבוצה, ואת כללי ההתנהגות במרכז, הקפידו בני ברוך לפרסם גם תקנונים ספציפיים לאירועים השונים שארגנו, כגון כנסים (“קונגרסים”) או מפגשים מיוחדים, וכן תקנונים לקבוצות בני ברוך בחו”ל:
11. התקנון שצורף וסומן כנספח 1, המתפרש על לא פחות מ-13 עמודים, התיימר להסדיר את מרבית תחומי החיים ושעות הערות של חברי הקבוצה. התקנון מכסה את קוד ההתנהגות בפעילויות השונות במרכז (שיעור בוקר ביום חול, שיעור בשבת, סעודות, ישיבות חברים, מטבח, התחברות טלפונית, התנהגות במרכז, שימוש בחומר) וכן את כללי ההתנהגות של החבר ובני משפחתו מחוץ למרכז בני ברוך, כמו גם את השימוש בשם “בני ברוך” כלפי חוץ.
12. בנוסף: בפועל התקנון תיאר במדויק את המחויבויות שנטלו על עצמם חברי בני ברוך ביחסיהם זה עם זה, עם נשותיהם ובחיי היומיום שלהם.
13. למיטב ידיעתי התקנון חל על חברי הקבוצה (בשינויים מסוימים) עד היום. אני יודע זאת כיוון שקיבלתי ב-2015 נוסח ברוסית של אותו תקנון שהופץ לאחרונה.
14. התקנון קובע בין היתר את הכללים הבאים (מדובר בדוגמאות ספורות בלבד הממחישות את האופי הקפדני, חובק-הכל והמקיף של המסמך:

• נוכחות בשיעורי הבוקר- כל מי שמעיר את חברו בבוקר ומזהה בעיה בהגעת חברו חייב להודיע לרושם נוכחות; במהלך השיעור אין לצאת מאולם הלימוד מלבד לשירותים. ליושבים בשולחן מרכזי ומול המצלמות אין לצאת כלל. (לפי החלטה של ועדת החברה כל מי שמכין קפה או תא בזמן השיעור יישאר מחוץ לעולם הלימוד); אדם אשר עבד או לימד עד שעה מאוחרת טרם השיעור יגיע לשיעור בכל מקרה אפילו אם ישן בשיעור. במקרים חריגים יינתן אישור לישון באולם השני ע”י ראש מחלקת משאבי אנוש.
• היעדרות משיעור מסיבות בריאותיות – (א). אדם לא יעדר משיעור בוקר מתחילתו ועד סופו, היציאה מהשיעור מותרת אך ורק לצורך ביצוע עבודות במפעל “בני ברוך” באישור ראש המחלקה. במידה והוא לא נמצא באישור ראש ועדת משמעת; (ב). אדם רשאי להעדר משיעור מסיבת מחלה חמורה של בן המשפחה הדורשת היעדרות, וטיפול בילדים. (ג). היעדרות מהשיעורים עקב מחלה מותרת אך ורק מאישור מחלקת בריאות; אדם אשר עבד או לימד עד שעה מאוחרת טרם השיעור יגיע לשיעור בכל מקרה אפילו אם ישן בשיעור. במקרית חריגים יינתן אישור לישון באולם השני ע”י ראש מחלקת משאבי אנוש.
• שבתות – היעדרות משבתות באישור ראש המחלקה או אחראי המשמעת בלבד;
• שמירת מצוות – “כל חבר צריך לנהל אורח חיים דתי במרכז בני ברוך ובכל מקום אחר, לרבות אשתו ובני משפחתו. עיקרי ההתנהגות הדתית הם: שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה וחינוך הילדים. כללי התנהגות חבר בני ברוך (התקנון המלא נמצא אצל ועדת משמעת וניתן לקבלו); כל הנכנס למרכז חייב לכבוש כיפה ולהעיר למי שאינו כן;
• חזות חיצונית – אין ללכת עם תכשיטים כלשהם: עגיל, שרשראות, טבעות, בכל חלקי הגוף; גבר נשוי אינו עונד טבעת נישואין.
• השתתפות נשות חברי בני ברוך בפעולות חברתיות – אנו מצפים מכל אישה להשתתף בכל פעולה חברתית, ובכללן: מאמר צהריים, מפגשים ביום ב’, שיעור יום ו’ בוקר, שבתות וחגים.
• צניעות נשות חברי בני ברוך – כללי התנהגות לנשות חברי בני ברוך: כיסוי ראש המכסה את כל הראש (הקרקפת), ניתן להוציא שיער מאחור, אין הכוונה לסרט על הראש; כאשר יש צורך לפנות לגבר או אישה יש לעשות זאת דרך בן הזוג בלבד, או באישורו; אין ליצור שום מגע בין בני הזוג בפומבי (הליכה יד ביד, חיבוק, ריקוד וכדומה).
• “חניכה” של משפחות חדשות ע”י ותיקות – על מנת לסייע בתהליכי הקליטה הנכונה לחברה בבני ברוך תוקם מערכת חונכות בין המשפחות הותיקות לצעירות. בנוסף ינתנו שיעורי הלכות לגברים ולנשים. גם אוכלוסיית ה “כלות* שבדרך” תעבור הדרכה לקראת השתלבות בבני ברוך“.
• יחס לבת הזוג – על הבעל להתיחס לאשתו כאל שותפתו לדרך הרוחנית, לכבד אותה ולהוקיר אותה על תמיכתה בו כמו שנהג הרב”ש וכמו שנוהג הרב; החיים מראים כי הגברים חלשים. תפקיד האשה בבני ברוך הוא קריטי. על האשה לעשות כל שביכולתה על מנת להפוך את הבעל שלה למקובל. עליה לדחוף אותו אל החברה גם כשהוא נחלש ולא רוצה בכך. עליה לדרוש ממנו התקדמות רוחנית; במידה והבעל סובל מירידה זמנית (אובדן מוטיבציה, כל שכן דיבורים על עזיבה וכו’) להודיע בדחיפות לאחד מהחברים הקרובים יותר של הבעל דרך אשתו של החבר, למען יוכלו החברים לסייעו ולהחזירו למוטב: בכל יום להקדיש לאשה לפחות חצי שעה; ערב אחד בשבוע מוקדש לאישה ולמשפחה בלבד (ללא עבודה על מחשב או כל עיסוק אחר); בשנה בראשונה חייב הבעל להקפיד ביתר תשומת לב על יצירת הקשר הנכון והתומך בינו לבין אשתו (לדוגמא: הבעל חייב לחזור הביתה במהלך השבת לאחר סעודה שניה).
• תורנויות – אסור לחברים להיעדר מאף אחת מהתורנויות שנקבעו להם, לרבות: תורנות שבת, תורנות לילה, תורנות תא, תורנויות שונות כלפי משימות דחופות שנקבעו ע”י רב או הנהלה, או ועדת חברה (תרגומים, יין, עבודות בניה וכו’); אדם היוצא לחופשה חייב להודיע על כך ל לראש מחלקת משאבי אנוש ולראש המחלקה בה הוא עובד.
• פעילות הפצה תחת השם של “בני ברוך” – “חל איסור גמור להשתמש בשם “בני ברוך” למי שלא ממונה לכך במקומות ציבוריים ופרסום (כגון: מתנ”סים, קהילות שונות, מרכזים, עולמות, עיתונות וכו’) לצורך קידום ההפצה או לכל מטרות שהם. כל פעילות מסוג זה מותרת אך ורק בתאום עם ראשי הפצה והנהלה”.

 

1. התקנון לא הסתפק בקביעת כללי ההתנהגות אלא נתן גם את הרציונל שלהם, שהוא – שכל פעולה אנושית צריכה להיות מכוונת אך ורק לטובת בני ברוך. לדוגמא:

• “סעודות בהם נמצאים חברי בני-ברוך מהווים חלק בלתי נפרד בפעילות קבוצתית למען המטרה המועיד ליתר התחברות עם חברים ודבקות בבורא, להכללות, להעברת התפעלות לחברים, להתבוננות בדברים שנאמרו בשיעור שלפני הסעודה ובסעודה עצמה”.
• “אנו מעוניינים כי כל אשה אשר בעלה חבר קבוצת בני ברוך הפנימית תשתתף בחברת הנשים באופן פעיל כחברה מן המנין, שכן מניסיוננו ניתן לראות עד כמה הדבר מסייע להתפתחות הרוחנית. נשות בני ברוך החברות בחברת הנשים צריכות להתנהג על פי המקובל בה, ולקיים את החלטות הרבנית והועדות השונות המצויות בחברת הנשים. ועדת החברה של קבוצת נשים, היא גוף המביא לביצוע החלטות חברתיות של הרב, וועדת החברה של קבוצת הגברים, ואחראית על החלטות חברתיות בקבוצת הנשים בתיאום עם קבוצת הגברים”.
• “ללא שום קשר להיותנו חברה דתית, יש לצניעות האישה חשיבות גבוהה מאוד בבני ברוך, כי אנו לא מעונינים שמשהו יסיח דעת הגברים ממטרת הבריאה. לכן, לבוש צנוע והתנהגות צנועה הוא כלל ברזל בחברתנו. מי שלא שומר על כך – מזיק לרוחניות הקבוצה ינקטו כנגדו צעדים משמעתיים”.

 

העתק תקנון הקבוצה הפנימית צורף לעיל וסומן 1.

2. בסביבות שנת 2009 פורסם תקנון נוסף לחברי קבוצת בני ברוך (נספח 2 לעיל) כאמור, אני לא הייתי חלק מהקבוצה הפנימית אבל נחשפתי אליו כיוון שהוא הועלה (כנראה בשוגג) לאינטרנט וגרם נזק תדמיתי גדול לקבוצה. כמתנדב במפעל ההפצה והאחראי על מחלקת בלוגים (להלן) התבקשתי על ידי חבר הדירקטוריון הרוחני גבריאל שוסטרמן לנסות למזער את הנזק מחשיפתו ברשת.
3. התקנון המאוחר קבע בין היתר את הכללים הבאים:

• לא להשתתף ולא לקבל שום כיוון “רוחני” אחר.
• לא לקרוא שום חומר חוץ ממה שמקובל בקבוצה.
• לא להקשיב לרב אחר.
• לשמור שלא לפגוע ברב, בקבוצה ובדרכם של בעל הסולם והרב ברוך שלום אשלג.
• חובה להגיע לשיעוריו של הרב מדי בוקר בימות החול, בין השעות 3:15 בבוקר לשש בבוקר (היעדרות אסורה, היעדרות מטעמי בריאות רק באישור “ועדת בריאות”, חל איסור לקום, לצאת, לדבר וכו’ בשעת השיעור).
• בזמן השיעור חייב כל תלמיד להחזיק את הספר בו לומדים פתוח במקום בו מקריא הרב או הקריין.
• את אופן התנהלות הסעודה [סעודת השבת] קובע רב או אחראי הסעודה.
• מתחילים ומסיימים לשיר – רק לפי סימן מהרב / חבר האחראי על כך.
• בימי חול יש להתחבר סלולרית לשיעור מפי הרב בין השעות 13:40-14:00 (ראו ההנחיות המפורטות בסעיף 6 לתקנון, נספח 2)

 

ראו גם נוסח נוסף של התקנון, בשפה הרוסית, מצ”ב ומסומן נספח 8.

4. דוגמה נוספת היא התקנון של “כנס ערבה” (אירוע שנתי של לייטמן לגברים המיועד לחברי התנועה). מדובר בכנס בו משתתפים חברי המעגל הפנימי ותומכים נוספים. בתקופת הכנס ההקפדה על אורחות החיים והדרישה לעסוק אך ורק בקבלה ולהתעלם מה”אני” מחמירה יותר מביומיום. התקנון מופץ מבעוד מועד וכל משתתף נדרש לחתום עליו כמו היה חוזה, ואף לאתר ערב שיחתום “ערבות” בשמו. התקנון של כנס ערבה נחלק ל”חוקים פנימיים” ול”חוקים גשמיים”:
   • תחת הכותרת “חוקים פנימיים” נקבעו הכללים הבאים:

• “אדבר עם חבריי, אך ורק על חשיבות המטרה וגדלות החברה. לא אדבר איתם על הפצה או על עניינים אישיים. כמו כן, חצי מילה של ביקורת לא תצא ממני”.
• “אציית בצורה מוחלטת לחברים שמונו להיות “שוטרים” ולפקח על קיום התנאים באופן רשמי”.
• “אני מתחייב להיות בתנועה אחת עם חבריי ולהשתתף בלב ונפש בכל הפעילויות (שיעורים, ישיבות חברים, סעודות, פעילויות חיבור”).
• בזמן הסעודה אני מתחייב לשמור על שתיקה מוחלטת, ולדאוג שקודם מבוגרים שבינינו ישבו.
• אני מתחייב ללון אך ורק במתחם הכנס.
  • תחת הכותרת “חוקים גשמיים” הופיעו (בין היתר) ההוראות הבאות:
• אני מתחייב להתעלות מעל כל המחשבות על עצמי.
• כולנו שווים. הרב הוא המדריך שלנו. ביחד, כולנו קבוצה אחת.
• אפעל במחשבה, בדיבור ובמעשה רק במידת הצורך ורק כלפי המטרה ותהליך מימושה.
• אני מתחייב להתכלל ולהתבטל בכל כוחי כלפי החברים.
• אשמש דוגמא לחבריי. אקרין החוצה אך ורק מצב רוח מרומם, מסירות ודבקות במטרה.
• אין בי שום ביקורת, תירוצים משקעים מהעבר, או רגשות שליליים. הכל נשאר בחוץ!

 

עותק של תקנון כנס ערבה משנת 2008 מצ”ב ומסומן נספח מס’ 9.

5. ואכן, התקנונים היוו אמת המידה לפיה פעלו החברים בקבוצה הפנימית. זכור לי למשל שהגברים בקבוצה הפנימית תמיד התגאו בכך שמקפידים לבלות לא יותר מחצי שעה עם נשותיהם. הם השתמשו לעתים קרובות בכינויים הפופולאריים לנשים בקבוצת בני ברוך: “פרות” ו-“קליפות” (פרות, כינוי ל”בהמות”, כלומר, מי שנמצאות במעמד רוחני ירוד; “קליפות” –אחד המונחים לתאר את מי שאיננו מקובל, מי שעסוק בחיים הגשמיים, ברצונות ובארציות).
6. אני זוכר שלייטמן אמר לנו פעמים רבות שבתקנון צריך להיות סעיף שהאדם מתחייב לשלם סכום כסף גדול אם הוא עוזב.
7. התקנונים מבטאים באופן המובהק ביותר את הרעות החולות ביחס בין לייטמן והנהגת בני ברוך לבין חברי הקבוצה, ואף משקף חלק מהמאפיינים הכיתתיים של הקבוצה:
   • התקנון מבהיר את ההיררכיה הקיצונית של היחסים במרכז, וכן את הויתור המוחלט על הפעלת שיקול דעת אישי: החברים אינם רשאים לפטור עצמם משיעור מסיבה רפואית אלא חייבים לקבל אישור מ”אחראי משמעת”; קיימת חובת דיווח לממונים על כל בעיה זוגית או משפחתית; אישור להיעדר משבת טעון אישור הממונה, וכו’.
   • התקנון גם מעיד על ההכפפה מוחלטת של תחום הפעולה הפרטית לצרכי ודרישות בני ברוך (יש ללבוש כיפה גם מחוץ למרכז, להתייחס יחס נאות לאישה ולהקדיש לה חצי שעה (!) ביום; אין לעטות תכשיטים לרבות טבעת נישואין, אין ללכת יד ביד. הדרישות אינן מוגבלות לגבר אלא משתרעות גם לחיים הפרטיים של אשתו – להאזין למאמר בכל יום בצהריים, להשתתף בשני שיעורים בשבוע, להתלבש בצניעות וכו’).
   • התקנון גם מעיד על רמת המישטור הגבוהה של החיים הפרטיים שהסכימו החברים ליטול על עצמם – כל פעולה, אישית ופרטית ככל שתהא, הופכת לעבירת משמעת ומזכה בסנקציה חברתית. זכור לי למשל שועדת המשמעת דנה פעם בשאלה האם חבר בשם ב’ ק’ שסירב להתפייס עם אשתו אחרי משבר נישואין עובר עבירת משמעת (הייתי חבר שלו ומיודד גם עם אשתו); גם תחת ה”הנהלה” (הגוף המשמעתי שקדם ל”ועדת משמעת”) זכורים לי מקרים של אנשים שננזפו קשות, עד כדי איומים פיזיים, בגלל שהסתובבו בחוץ בזמן השיעור או בגלל הופעה לא צנועה של נשותיהם.
   • גם אני באופן אישי ננזפתי בגלל שהבאתי למרכז ספר של מרטין בובר. אני זוכר מקרה נוסף של מישהו שסולק מהקבוצה בגלל שעשה מדיטציה. אותו אדם הוחזר לבסוף לאחר שגלעד שדמון ביקש להחזירו במיוחד, כיוון שהיה תלמיד שלו.
   • בנוסף, נהוג היה לנזוף ולגעור באופן מבזה בגלל עבודה לא מספיק טובה. למשל, חבר הנהלה מרק ליקוורניק נהג לצעוק עלי שאני לא עובד מספיק מהר. ראיתי אותו גם משפיל פעמים רבות חברים אחרים. כך גם אביהו סופר ואורן לוי (המצהיר מטעם התובעת).
8. כפי שניתן לראות בתקנון, הנהגת בני ברוך דרשה לדווח על “עבירות” שביצעו חברים אחרים ועל כל מחשבה של ביקורת נגד בני ברוך להנהלה.
9. אני למשל, חוויתי באופן אישי לחץ עצום להתחתן בכל התקופה שבה גרתי בדירת הרווקים במרכז בני ברוך. העובדה שהתחתנתי (נישואין שכשלו מיד) היתה תוצאה של הלחץ הזה והרצון להיות חלק מלא מהקבוצה. יש לי דוגמאות רבות לאנשים שסבלו מהלחץ הזה. אני לא מוצא לנכון לפרט כאן שמות של אנשים פרטיים שהופעל עליהם לחץ להינשא אבל אם אשאל אוכל לנקוב בשמות.
10. הלחץ החברתי התבטא גם בכך שכל אדם שהתנהגותו הפרה את כללי התקנון בני ברוך הוקע מהקבוצה ונאסר ליצור קשר אתו (ראו פירוט בסעיפים 47-53 לעיל וסעיפים 146-143 להלן).
11. דוגמא נוספת לעוצמת ההשפעה הנפשית של בני ברוך ניתן לראות בסיפור הבא: באמצע נובמבר 2015 פנה אלי בחור אוסטרלי שעוסק בכתות קבליסטיות, וכתב לי שאישה בשם Elen Israel כותבת לחברי הפייסבוק שלי שאני כבר לא חבר בבני ברוך ויש לנתק אתי קשר. חששתי שהיא תפנה לחברים ולקוחות שלי ולכן פניתי אליה ודרשתי שתפסיק. בתגובה השיבה לי ש”אני בשביל בני ברוך יכולה גם למות!! לא פוחדת מאף אחד וגם לא מהבוגדן כמוך!!!”

צילומי מסך של הודעותיה של אותה Elen Israel  מצ”ב ומסומנים נספח מס’ 10.

12. הפרת הכללים המופיעים בתקנון מסכנת את החבר בהטלת סנקציות ע”י ועדת משמעת. אם הגיעה לידי ועדת משמעת טענה שאחד החברים הפר את התקנון (למשל: איחר לשיעור, הפסיד תורנות, הביא למרכז ספר שאינו נכלל ברשימת הספרים המותרים, נצפה מחלל שבת, קיים קשר מחוץ לנישואין וכו’), הועדה עשויה, במקרים שנראים לה חמורים, לדון בעניינו ולקבוע את עונשו.
13. אחת הסנקציות המצויות בסמכות ועדת משמעת היא הרחקה מפעילות המרכז, בדרגות חומרה משתנות (החל מהרחקה מסעודת שבת, עובר בהרחקה זמנית מהפעילות במרכז או מתפקיד מסוים וכלה בהרחקה לצמיתות מהמרכז כולו, ובפועל גם נידוי חברתי).
14. במקרים קיצוניים במיוחד דנה הועדה בפומבי, מול כל החברים, בעניינו של אדם. זכור לי למשל אדם בשם י’ ת’ ששבר את ידה אשתו ושיקר לגבי זה. זה היה במהלך שבת שביליתי במרכז בני ברוך. הדיון עסק בחומרת העובדה ששיקר לבני ברוך ובסופו תשובה סולק מהקבוצה. למיטב זכרוני הוא הוחזר לקבוצה לאחר מכן.
15. חשוב להסביר שעבור החברים במעגל הפנימי, הרחקה מפעילות היא העונש החמור ביותר שניתן לגזור על אדם (ומשפחתו).
    • במישור הרוחני: משמעות ההרחקה מפעילות ההפצה היא מעין מוות-רוחני, “בזבוז הגלגול הנוכחי”, ניתוק מהמשימה הרוחנית היחידה בעולם, שהמשתתפים בה הם אנשים נעלים המצויים בדרגה רוחנית גבוהה, הנוטלים חלק בתקופה קריטית במאמץ לקירוב הגאולה. החיים מאבדים את כל משמעותם.
    • במישור החברתי: משמעות ההרחקה מהמרכז משמעה אובדן מעגלי התמיכה החברתיים: לחברי הקבוצה נאמר שאין ליצור עוד קשר עם האדם המורחק כיוון שהוא עלול לפגוע ברמתם הרוחנית; מי שהיו חבריהם הקרובים ביותר, השותפים לפעילות היומיומית, בני הקהילה שלהם כולה מפנים להם עורף בבת אחת. ילדיהם אינם רשאים להגיע לפעילויות שבהן השתתפו במשך כל חייהם, הורים מרחיקים את ילדיהם מילדי המורחקים. מדובר בנידוי והחרמה אכזריים וטוטליים.
16. כמפורט לעיל בסעיפים 47-53, אני חוויתי באופן אישי על בשרי את הנידוי בעת שסולקתי מבני ברוך בסוף תקופתי במעגל הפנימי (2004). בבת אחת כל מי שהכרתי במשך שנים התעלם ממני. אנשים שהיו חברים טובים שלי הסיטו את מבטם כשחלפו לידי ברחוב. התחושה שאיבדתי את הסיכוי היחיד שלי למשמעות רוחנית כלשהי, בשילוב עם הנידוי החברתי, הפילו אותי לדיכאון שנמשך שנים ארוכות (גם לאחר שחזרתי באופן חלקי לפעילות ההפצה) ולמעשה חלף רק בסביבות שנת 2012 .

המאמץ להסתיר את המתרחש בקבוצה מעיני העולם

1. ישנו פער גדול בין הדברים הנאמרים לתומכים/מתעניינים ב’בני ברוך‘ שאינם חברי הקבוצה הפנימית לבין הדברים שמתגלים כאשר אדם מצטרף לקבוצה הפנימית. למשל: כלפי חוץ לייטמן משתדל להציג חזות כמה שיותר פלורליסטית, המקבלת כל אדם, להציג מצג כאילו ההשתתפות בקבוצה היא בחינם (קורס המבוא ניתן במחיר זול מאד), לפנות לערכים אוניברסאליים כמו “ערבות הדדית”, “אחווה” וכו’.
2. לייטמן ועושי דברו בדירקטוריון מקפידים על הפרדה בין התכנים המיועדים לציבור הרחב לבין התכנים המועברים לחברי הקבוצה הפנימית. כך למשל, בתקופה בה אני הייתי חבר בקבוצה הפנימית, שיעורי הבוקר היו מיועדים רק לחברי הקבוצה הפנימית. שמעתי שכיום גם חברים בבני ברוך שאינם משתייכים לקבוצה הפנימית יכולים להגיע באישור מיוחד (אך אינני יודע זאת בוודאות).
3. לייטמן נהג לומר שאדם צריך להיות “מוכן מבחינה רוחנית” כדי להצטרף לשיעורי הבוקר שלו. הכוונה היתה שהוא חייב להיות קשור בקבוצה רוחנית כלשהי של בני ברוך, שכן לא ניתן להתקדם רוחנית אלא במסגרת קבוצה.
4. אי אפשר להיכנס למרכז בני ברוך בלי אישור: יש תמיד שומרים בדלת שבודקים אם יש לך אישור, מדוע הגעת, מה אתה רוצה וכו’.
5. למי שכבר הצטרפו לקבוצה, לייטמן היה אומר שאסור לשוחח על בני ברוך עם אנשים אחרים מחוץ לקבוצה. הטעם שניתן לאיסור זה היה שמי שאינו מבין את בני ברוך ואינו נמצא “בדרך” (קרי, לומד קבלה) עלול להעביר ביקורת על אופן ההתנהלות בבני ברוך ולהביא להידרדרות רוחנית של חבר הקבוצה. המסר שקיבלנו הוא שאסור לנו לחשוף עצמנו לביקורת חיצונית על ההתנהלות בבני ברוך כיוון שזה עלול “לזהם” או לסכן אותנו מבחינה רוחנית.
6. בנוסף, לייטמן נהג לומר שאסור לדבר על קבלה עם דתיים בכלל.

הדרישה להתנתק מהחברה

1. המסר שאנחנו, הנמצאים “בדרך” לתיקון רוחני, נמצאים בדרגה גבוהה יותר מיתר בני האדם, הועבר בדרכים רבות בשיעוריו של לייטמן, במפגשים חברתיים ובתקשורת היומיומית סביב ההפצה.
2. כל הפעילות שהיתה קשורה להפצת הקבלה בקרב אנשים מחוץ לבני ברוך (מי שעדיין “לא בדרך” כפי שקראו להם בקבוצה), היתה מבוססת על ההנחה שהאנשים בחוץ נחותים משום שחייהם ריקניים ואומללים, ולכן חובה עלינו – אנשי האור, מי שהולכים בדרך הקבלה – להראות להם את האמת, לקרב אותם אל הקבלה שתביא תכלית ואושר לחייהם.
3. לייטמן יצר בדבריו תמיד הבחנה ברורה בין ה”מקובלים” – מי שמקדישים חייהם למען הקבלה וההפצה (מי ש”בדרך”, מי שהינם “בני אדם” או “ישראל”), ובין יתר העולם (“שאינם בדרך”, “בהמות”, “קליפות”, “ערב רב” או “העולם”).
4. דברים אלה חילחלו. אני ויתר החברים הפנמנו את המסר שמי שאינם חברי בני ברוך ראויים לבוז ולהתנשאות, שאין חלקנו עמם, שאין על מה לשוחח אתם וכו’. זכורים לי מקרים רבים שבהם אנשים סיפרו על חברים שהיו להם לפני שהצטרפו לבני ברוך ושכיום אין להם קשר אתם כיוון ש”אין להם על מה לדבר אתם”, שכן אותם אנשים עסוקים בחיים הגשמיים ולא בחיי הרוח. זכור לי למשל שאני שמרתי על קשר עם מספר חברים ונפגשתי אתם לעתים נדירות. כשסיפרתי על זה לחבר (ב’ ק’) בבני ברוך הוא הזהיר אותי לא לדבר על זה עם אנשים אחרים כי יסלקו אותי מהקבוצה. לייטמן עצמו חזר על האמירה שלו אין חברים.
5. גם ברמה המעשית היומיומית, לייטמן והדירקטוריון עודדו ולחצו על החברים לפעול בדרכים שמשמען החלשת, צמצום וניתוק הקשרים המשפחתיים והחברתיים. למשל:
6. אין זמן לבלות עם המשפחה: הפיכת סעודות שבת (הן בשישי בערב והן בשבת בצהריים) וכן ערבי חג והחגים עצמם לפעילות חובה שאין להיעדר ממנה. זכור לי שבתקופתי היה מנגנון לקבלת “אישור” להיעדרות משבת אך בתקופתי לא היתה הקפדה עליו בפועל. בתקופתי בקבוצה הפנימית נהגתי לבקר את משפחתי כל שבת שלישית. חשתי ביקורת על כך מצד חברים אחרים בקבוצה שהשתדלו לא לפספס שום שבת. מי שפספס שבת במרכז נתפס כנחות מבחינה רוחנית.
7. הדרישה לבלות את כל השעות הפנויות בפעילות הפצה ולימוד – כאמור בסעיפים 23-25 לעיל, חברי הקבוצה הפנימית היו מצופים לקום לפנות בוקר לשיעור בין כשלוש שעות, אחריו ללכת לעבודה (ולעשות הפסקה לצרכי קריאת מאמר של לייטמן בשעות הצהריים) ולאחר שעות העבודה לעסוק בהתנדבות, תורנויות או בפעילות הפצה. עוד נדרשו ללכת לישון לא יאוחר מ-21:30. בפועל משמעות הדבר היתה שלא היה זמן לפגוש משפחה או חברים.
8. בנוסף, לייטמן התייחס פעמים רבות לסוגיית הדרישות החברתיות מאדם והבהיר באינספור דרכים שמפגש חברתי, אירועים משפחתיים וכל פעילות פנאי אחרת שאינה נוגעת לקבלה ולהפצה, הן בזויות ומצויות במדרג הנמוך ביותר (היה מדרג היררכי לא-רשמי אבל ברור של החברים, לפי מידת ההקפדה לא לפספס אף שיעור). בעבר חברי הקבוצה היו מחולקים לעשיריות – קבוצות של עשרה אנשים – השיבוץ לקבוצות היה בהתאם לדרגה הרוחנית של החבר, שנקבעה בעיקר לפי מידת המסירות. אני הייתי בקבוצה הנמוכה ביותר.
9. בפועל, אנשים ניתקו קשרים משפחתיים. הם חגגו אירועים משפחתיים וחגים רק עם בני “המשפחה החדשה” שלהם – בני ברוך. בשלב מסוים ניתנה הוראה לשמור על קשרים טובים עם בני משפחה אלא אם ההורים מתנגדים לבני ברוך. במצב כזה המסר שהועבר לנו היה שיש לנתק או לצמצם למינימום קשרים עם המשפחה.
10. אני שמרתי על קשר סביר עם משפחתי, עניין שלא תרם למעמדי בקבוצה.

התביעה למסירות מוחלטת והסנקציות על אי-התמסרות

1. כל חברי הקבוצה הפנימית קיבלו ואימצו את המסר שבני ברוך היא הפעילות החשובה ביותר בחייהם, חשובה יותר מהם עצמם. לייטמן שכנע אותנו באינספור דרכים מפורשות וסמויות שפעילות ההפצה, בניית הקבוצה הרוחנית שלנו והתבטלות כלפיה הן בעלות חשיבות קוסמית, שאנחנו נציגיו של אלוהים עלי אדמות ושאנחנו פועלים על מנת להציל את הנפשות האומללות של יתר בני האדם מפני קטסטרופה בסדר גודל של סוף העולם.
2. ברור, שמי שהשתכנע במסרים אלה, ראה חשיבות עליונה בהקפדה על הכללים של הקבוצה, שיביאו להתקדמותו הרוחנית, כדי שיוכל להגשים את הייעוד שהטיל עליו הבורא.
3. לייטמן נהג לחזור בשיעורי הבוקר על כך שאנחנו – חברי המעגל הפנימי של בני ברוך – ברי מזל ושיש לנו מזל אדיר שנבחרנו על ידי הבורא לממש את מטרותיו בעולם. אנחנו, שהושפענו מהדברים השתכנענו שהצירוף לבני ברוך היה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בחיים ושעזיבת המרכז תהיה הדבר הגרוע והנורא ביותר שעלול לקרות לנו.
4. לייטמן אפילו רמז לעתים ש”בני ברוך” היא המשיח עצמו. כלומר, שהמשיח הוא לא אדם מסוים אלא קבוצה קבליסטית – בני ברוך.
5. לייטמן גם העביר את המסר שאסור לנו לסמוך על עצמנו ועל החוש הביקורתי שלנו. למשל, נאמר לנו שאם אנחנו מרגישים פקפוק באמיתות הקבלה או רצון לעזוב את הקבוצה, מדובר בירידה רוחנית שמשמעה שדווקא עכשיו עלינו להתגייס עוד יותר לפעילות ההפצה ובחיבור לקבוצה. הוראות ברוח זו גם עוגנו בתקנון (ראו לעניין זה בתקנון משנת 2004, נספח 1 בעמ’ 3):
   “2.4 כל אחד צריך לנסות להוציא חבר כלשהו, בזמן ירידת מצב רוחו, מהמצב הזה.
   2.5 אדם הנמצא בנפילה מפקיד עצמו לידי החברים, שיחליטו באיזה צורה לעזור לו.
   …
   2.7. חבר הקבוצה מבקש מחברי הקבוצה לסייע לו במצבים הקשים בהם יאבד את חשיבות המטרה. חברי הקבוצה רשאים לעשות ב”גופת” החבר ככל העולה על רוחם בכדי להביאה לפעולות הקבוצה (שיעורים,            שבתות, ישיבות חברים ועוד). חבר הקבוצה מבקש מחברי הקבוצה מראש, שלא להתחשב בטענות שיעלה במצב זה ולא חשוב עד כמה הגיוניות או משכנעות הן. למען הסר כל ספק- כל חבר מבקש מחבריו לגרור        אותו מביתו, להתקשר ולהציק לו בטלפון, לעשות יד אחת עם בני משפחתו בתחבולות נגדו וכו’, על מנת להביאו לפעילות “בני ברוך“.
   …
   2.10 כל חבר חייב לבנות לעצמו מסגרת של פעולות עבור הקבוצה ו/או הפצת החכמה שתלחץ עליו כל הזמן, ובמיוחד תאפשר לו לקיים פעולות מכניות- פשוטות בשעת הנפילה. על החבר להביא זאת בכתב בפני הקבוצה.    הקבוצה יכולה ליצור עבור החבר מסגרת זו באם אינו עושה זאת בהצלחה בעצמו”.
   …
   2.11 חובה על כל אחד להגן על הקבוצה ועל עצמו, מפני תנועות “רוחניות” אחרות וכו’. אם מישהו סוטה מדרכה של הקבוצה, עליו להודיע לחברים על כך מיד, והחברים צריכים לעזור לו לחזור למוטב”.

 

6. אמר לנו גם שאם אדם מרגיש מחשבות שליליות או ביקורתיות כלפי בני ברוך, אסור לו לשתף בכך את חבריו לקבוצה, על מנת שלא להוריד גם אותם מבחינה רוחנית. הוראה ברוח זו גם עוגנה בתקנון כנס ערבה, נספח 9 לעיל).
7. לייטמן חזר והדגיש את חובתו של כל חבר “לדווח” על חבר אחר שנחשד ב”ירידה רוחנית” כדי שאפשר יהיה לעזור לו. הוא אפילו הוסיף הוראה בתקנון שמהווה חריג לאיסור על נשים לדבר עם גברים שאינם בעליהן ללא רשות: אם הבעל חווה ירידה רוחנית או מדבר על האפשרות לעזוב – האישה מחויבת לפנות לאחד מחבריו הטובים ולדווח כדי שהחברה תוכל לעזור לו (ר’ בעמ’ 12 לתקנון משנת 2004, ר’ נספח 1 לעיל).
8. בכך יצר לייטמן מצב שבו אין לאדם שום מרחב בטוח שבו הוא יכול להתלבט לגבי מידת מחויבותו לקבוצה: אסור לדבר על כך עם חברים לקבוצה, עם האישה, וודאי שלא עם אנשים מחוץ לקבוצה.

המטרה העליונה: הצלת העולם באמצעות הפצת חוכמת הקבלה הלייטמנית לכל בני האדם

1. כאמור לעיל, באינספור דרכים והזדמנויות הועבר לנו המסר שהתכלית המרכזית של חיינו הינה הפצת חוכמת הקבלה והויתור על האגו באמצעות הקבוצה.
2. הרב נהג לסווג את הפעילות האנושית ל”מטרתית” ו”לא מטרתית”: כלומר, מקדמת את המטרה- הפצה וביטול האגו, או לא מקדמת אותה. פעילות שהיא לא מטרתית היא נחותה ואפילו בזויה.
3. לייטמן הסביר שהפצה היא הדרך לתיקון העולם ולהצלת אוכלוסיית העולם מפני חורבן. כאמור, הפילוסופיה שלו גורסת שאנו נמצאים בדור האחרון לפני קטסטרופה בקנה מידה שטרם נראה (לעתים נקראה “מלחמת עולם שלישית ורביעית”, כמונח שטבע בעל הסולם).
4. הקבלה היא התרופה מפני חורבן כזה. לפי התיאוריה של לייטמן, מי שלומד קבלה יינצל מהחורבן. אם תופץ חוכמת הקבלה (אך ורק זו שמלמד לייטמן ולא חלילה אחד ממתחריו) יגדל מספר האנשים שיינצלו מחורבן. אם כל האנושות תלמד קבלה מפי לייטמן, תינצל האנושות כולה, וכו’.
5. ההפצה הינה אפוא לא רק האמצעי של חבר בני ברוך להתרומם בסולם הרוחני, אלא גם האמצעי באמצעותו הוא מציל אחרים מאובדן.
6. בנוסף, לייטמן טען שתפקידם של אנשי הקבלה בדור שלנו הוא קריטי ואקוטי במיוחד שכן הדור הזה הינו הדור האחרון שלפני החורבן.
7. מובן שמי שהשתכנע בדברים אלה של לייטמן, קיבל על עצמו את החשיבות העצומה שייחס לייטמן (והדירקטוריון) לפעילות ההפצה.
8. לכן, אנשים הסכימו לעסוק בהפצה בכל אמצעי שהיה ברשותם ולרתום לשם כך את כל כישוריהם וזמנם הפנוי: תרגום הקלטות, תרגום מסמכים, עריכת וידיאו, עיצוב גרפי יצירת מוזיקה, לימוד והוראה, פיתוח שיטות חינוכיות, התפקדות לפוליטיקה המקומית והארצית, ניקיון המרכז וטיפול בילדים בזמן שהוריהם מקדמים את ההפצה (ר’ סעיף 25 לעיל).
9. לייטמן העביר את המסר שכל פעילות הפצה היא מכובדת. כך למשל בתקופה הראשונה שלי במרכז תרמתי את חלקי באמצעות בישול עבור אנשי המרכז, בתפקידי כטבח. לייטמן העביר את המסר שגם התרומה הזו היא מכובדת, שכל תרומה להפצה היא טובה, היו מרימים לכבודנו “לחיים”, מביעים “התפעלות” כלפי כל מי שעשה משהו מיוחד למען ההפצה.

רתימת משאבי החברים לצרכי הקבוצה

1. המסר העובר כל הזמן לחברי הקבוצה הינו שהדרך היחידה להצלת נפשם מאובדן הגלגול הזה היא התמסרות מוחלטת למטרות ההפצה, התבטלות מוחלטת כלפי הקבוצה וכלפי לייטמן וויתור על האגו, וקידום הפילוסופיה הלייטמנית בעולם.
2. לשם ביצוע מטלת ההפצה נדרשים חברי הקבוצה לשלם מעשר מכל הכנסה שיש להם (לא רק משכורת). המעשר הוא המצווה היחידה שלייטמן מתייחס אליה ברצינות. לגבי כל יתר מצוות היהדות רמז לייטמן בדרכים שונות שהן נעשות לצרכי “יחסי ציבור” בלבד.
3. באינספור הזדמנויות הובהר לנו (בשיעורי בוקר, במפגשי חברים, בסעודות שבת וכו’) שלא ניתן להתקדם רוחנית ללא תשלום מעשר. ראו לדוגמה שו”ת שפורסם באתר של בני ברוך, בו נשאל לייטמן “האם מי שלא משלם מעשר יכול לעבור את המחסום?”. לייטמן השיב: “לא”.
4. העתק צילום המסך של השו”ת בנושא תשלום מעשר מצ”ב ומסומן נספח 11.
5. בנוסף הופעל לחץ לרכוש מוצרים נוספים לשם העשרת הקופה של בני ברוך. כך הוצעו ספרים, דיסקים, שיעורים, סדנאות, סעודות שבת (שבהן היתה חובה להשתתף), פעילויות לילדים, וכן כנסים ואירועים מיוחדים. הועבר לנו המסר שיש לרכוש את כל הספרים שהוציאה בני ברוך (זכור לי שלייטמן אמר שיש לקנות כמה עותקים מכל ספר כדי לחלק לאנשים למטרות הפצה),
6. מדובר בסכומים שיכולים להגיע לאלפי שקלים בחודש: כך למשל עלויות התחזוקה והסעודות למשפחה יכולות להגיע לכ-1000 ₪ בחודש. פעילויות נוספות כגון ספרים, כנסים, פעילויות לילדים, פיקניקים למשפחות שקיימת חובה – או לחץ חברתי חזק להשתתף בהן – עשויות להגיע ל-1000 ₪ נוספים בחודש. זה לפני תשלום מעשר.
7. עוד נדרשו חברי הקבוצה לתרום מזמנם הפנוי לתורנויות ולפעילות התנדבותית. רוב החברים עובדים בקבוצה בהתנדבות, אחרי שעות העבודה, ללא כל תשלום. מיעוטם עובדים במרכז בני ברוך במשרה מלאה שמתארכת לשעות הערב ולסופי השבוע.
8. בתקופה שבה הייתי חבר בקבוצה הפנימית, עבדתי בהתנדבות כטבח כשלושים שעות בשבוע, ללא כל תשלום.
9. בתפקידי כמנהל מחלקות מוניטורינג ובלוגים, עבדתי בהתנדבות כ-30-40 שעות בשבוע.
10. איש אינו מתקומם נגד הדרישה לעבוד בחינם בשעות הפנאי שעות כה רבות כיוון שכולם שוכנעו על ידי לייטמן שהם ברי מזל שניתנה להם הזכות לעבוד עבורו ולשהות במחיצתו.

הדרישה ל”ערבות הדדית” בין חברי הקבוצה

1. לייטמן עוסק רבות בשיעורי הבוקר, במפגשי החברים, בסעודות השבת וכו’ בכך שהגאולה הרוחנית תבוא רק דרך היות חלק מקבוצה, ושהקבוצה היא חשובה מהיחיד. כאמור, אחת המצוות המרכזיות המוטלות על אדם הוא “להתכלל” עם הקבוצה (להיות חלק מהכלל, להיטמע בתוך הקבוצה) ולהתבטל בפני הרב והקבוצה, כלומר, לבטל את רצונו העצמי.
2. הסולידריות החברתית בין חברי קבוצת המעגל הפנימי הינה קיצונית, בשני מובנים:
3. מצד אחד, לייטמן ומקורביו שבים וחוזרים על האמירה שבני ברוך היא משפחה. הם נוקטים בכל מיני דרכים כדי שחברי הקבוצה ירגישו שהקבוצה היא מקום מוגן בו הם יכולים לחשוף את אופיים האמיתי ולקבל אהבה ללא גבול מחברי הקבוצה, שבני ברוך ישמרו עליהם מפני רע וכו’.
4. מצד שני, לייטמן מעביר את המסר שהאדם תלוי בקבוצה לשם הישרדותו הרוחנית (לא ניתן להתקדם רוחנית שלא במסגרת קבוצה) ושהצלחה רוחנית של אחד תלויה בהצלחתם של אחרים. לכן, על החברים מוטלת חובה לפקח זה על זה ו”לדווח” (להלשין) על מחשבות ומעשים של חבריהם. לדוגמא:

• כפי שניתן לראות בתקנון, הנהגת בני ברוך דורשת לדווח למעלה על “עבירות” שביצעו חברים לקבוצה. חובת הדיווח חלה לא רק על מעשים אסורים אלא אפילו על מחשבות (למשל, אם אדם מדבר על האפשרות לעזוב את הקבוצה – על אשתו לדווח לחבריו. אם אדם חווה ירידה רוחנית הוא מסכים מראש לכל פעולה שתבוצע על ידי חבריו כדי להחזירו לפעילות – ר’ סעיפים 163-365 לעיל).
• מובן שבקבוצה ישנם כללים נוספים, שאינם מעוגנים רשמית בתקנון. באופן כללי החובה לפקח זה על זה ולשאת באחריות ל”ירידה רוחנית” או עבירות משמעת של חברים, מועברת בהזדמנויות רבות לחברים בשיעורי הבוקר, בסעודות השבת ובמפגשי החברים.

5. המסרים האלה חילחלו לקבוצה ותופעת הדיווח, או ההלשנה, זה על זה הינה נפוצה ביותר בקבוצה. זכור לי למשל שפעם השמעתי ביקורת חצי-בצחוק על כך שהשירים שחייבים לשיר בבני ברוך הם נוראיים. אחד החברים הסביר לי שלא כדאי לדבר על זה פומבית כי זה יכול לגרום לי לבעיות.
6. העובדה שהצלחתו הרוחנית של אדם קשורה באופן הדוק להצלחתם הרוחנית של חבריו מביאה להפעלת לחץ חברתי עצום בין החברים לבין עצמם. כך למשל, אני חוויתי באופן אישי לחץ עצום להתחתן, לא רק מלייטמן ומקורביו אלא גם מחברים אחרים בקבוצה.

השימוש בטקסים לצורך הפנמת ערכי הערבות בקבוצה

1. הפעילות בבני ברוך רוויה בסמלים וטקסים שונים, שאמורים כולם לחבר את החברים לרוח של הקבוצה, להגביר את הערבות ההדדית, ליצור “חיבור רוחני”, ולתת נופך רוחני לפעילויות יומיומיות.
2. כך למשל בסוף שיעור הבוקר חייבים המשתתפים להתחבק חיבוק קבוצתי.
3. בכל הזדמנות אפשרית נדרש היה להחזיק ידיים (בישיבות חברים, בשיעורי בוקר וכו’) כי זה הגביר את החיבור בין החברים.
4. בסעודות שבת וחג ישנם שירים של בני ברוך שאותם חייבים כל החברים לשיר, וריקודים שחייבים לרקוד. לייטמן אמר פעמים רבות שבעזרת השירה והריקודים הללו מתחברים לרוח של הקבוצה.

תפקידי כאחראי על הטיית השיח הוירטואלי לטובת בני ברוך

1. בשלב מסוים התחלתי לעסוק גם במוניטורינג, בהתחלה באופן עצמאי ובהמשך גם במסגרת מחלקה שהוקמה רק לצורך זה ונקראה מחלקת מוניטורינג. תפקידי היה ניטור של כל הפרסומים באינטרנט (בעיקר בלוגים) שעסקו או הזכירו את בני ברוך ואת לייטמן באופן שלילי או ביקורתי, וכתיבת תכנים (טוקבקים (תגוביות) בבלוגים ובכתבות, comments בפייסבוק, ציוצים ב-twitter וכו’) אוהדים שיסתרו את האמור באותם פרסומים או ימתנו את השפעתם על הקורא.
2. במלים אחרות, אם מישהו כתב משהו שלילי על לייטמן או בני ברוך, תפקידי היה לפרסם תגובות ולהתווכח עם גולשים כדי להגן על התנועה.
3. בנוסף, תפקידי היה “לתקן” פרסומים שהציגו את לייטמן באור שלילי. פעמים רבות כתבתי, בהנחיית ובתיאום עם מחלקת ההפצה, בשמות בדויים. זה נחשב למקובל במסגרת כתיבת התגובות ברשת. בני ברוך עסקו רבות בפיתוח שיטות להגיב ברשת מבלי שהתגובות ייראו כפרסומים מטעם בני ברוך.
4. דוגמאות לאופנים בהם פועלת בני ברוך כדי להשפיע על השיח בעניינה ולקדם את האינטרסים שלה ברשתות החברתיות מצ”ב ומסומן נספח 11א.
5. בסביבות 2011 הפסקתי את עבודתי כמנהל מחלקת בלוגים כיוון שלא אהבתי את הפיקוח של חברי הנהלת המפעל על פעילותי והסתכסכתי עם הממונה עלי. עם זאת, גם לאחר מכן (ואפילו עד לפני חצי שנה – באמצע 2015) פנו אלי מפעם לפעם חברי בני ברוך בבקשות שאעזור בענייני המחלקה.
6. במקביל לעבודתי במחלקת הבלוגים פנה אלי לייטמן, באמצעות הממונה עלי גבריאל שוסטרמן – חבר הדירקטוריון הרוחני, והציע לי לנהל את כל יחסי הציבור של לייטמן עצמו (אישית) בכל העולם, כלומר, להיות אחראי לטפל ולמנוע השמצות וביקורת עליו אישית במרחב האינטרנטי. כך הוקמה מחלקת המוניטורינג. עד אז עסקתי בנושא זה באופן אישי ועצמאי בנוסף לניהול מחלקת הבלוגים, וכעת הוצע לי לנהל מחלקה שלמה שתעסוק רק בנושא זה.
7. יצויין כי למיטב ידיעתי גבריאל שוסטרמן עדיין חבר בבני ברוך ויכול להעיד על הנושאים הללו.
8. הרקע להצעה שהעביר לייטמן דרך גבריאל הוא העיסוק המופרז והמוגזם שלו בביקורת שלילית ובפגיעה בשם הטוב של לייטמן ברשת. ללייטמן יש חשש אובססיבי מביקורת ברשת, ובייחוד מכך שיכתבו שבני ברוך היא כת.
9. להערכתי, הסיבות לעיסוק האובססיבי בהשתקת הביקורת נגד לייטמן היו שתיים: ראשית, לייטמן סבור שהוא אדם בדרגה רוחנית גבוהה יותר מכל שאר בני האדם בעולם. הוא אפילו כתב ספר ילדים (האגדה של הקוסם) שבו הוא מוצג כאלוהים עצמו. ממרום הודו, הוא מזועזע מהזילות של מעמדו שמרשים לעצמם אנשים נחותים, בהמות, להעביר עליו. זו הסיבה הראשונה.
10. הסיבה השניה קשורה בהפצה: הכוח של בני ברוך למשוך מאמינים חדשים נובע מכך שאנשים אינם יודעים מה האופי האמיתי של בני ברוך עד שכבר נשאבו עמוק פנימה. לכן, שיעורי המבוא מתקיימים במקומות אחרים (כגון מכללת הנקודה שבלב) ולא במרכז בני ברוך, לכן נאמרים לתלמידים המתחילים דברים שקריים וחצאי אמיתות (כגון שבבני ברוך נשים וגברים הם בעלי מעמד רוחני שווה, שבני ברוך אינה תנועת ”החזרה בתשובה” ואינה מאמינה בקיום מצוות גשמיות, שההשתתפות בפעילות היא בחינם/במחיר סמלי מאד וכו’). אם אנשים יקראו באינטרנט על בני ברוך לפני שהם “מוכנים” לגלות את אופייה האמיתי של בני ברוך (כלומר, לפני שהוקסמו על ידי לייטמן והשתכנעו שהקבלה היא הדרך שלהם לגאולה) הם יחששו וייזהרו ויקפידו יותר לא לאבד את החוש הביקורתי כלפי הקבוצה. לייטמן חשש מכך שפרסומים ביקורתיים ישפיעו על ההפצה לרעה.

מתוך: תצהיר מ’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן