הסיפור האישי שלי על חוויותי בבני ברוך

כאמור, אני הייתי חבר בקבוצה הפנימית לתקופה של כשש שנים (1998-2004), לאחריה סולקתי מהקבוצה והרשיתי לשוב לפעילות בני ברוך (אך לא שבתי לקבוצה הפנימית) בין השנים 2008-2012, אז עזבתי באופן סופי מרצוני, לאחר שהבנתי שבני ברוך פועלת ככת.

התקופה הראשונה – חברות במעגל הפנימי – 1998-2004

1. כשהייתי נער הייתי חילוני לחלוטין, באתי ממשפחה חילונית. עסקתי במוזיקה ובכל הדברים שנער מתעניין בהם: סרטים, ספרות, בנות, ספורט וכו’. קיבלתי פטור משירות צבאי על רקע פציפיזם (הצבא סיווג את טענתי כבעיה נפשית ונתן לי פרופיל 21 על רקע נפשי).
2. הגעתי לבני ברוך בסביבות שנת 1998, בהיותי בן 19. נחשפתי לספר של לייטמן ובעקבות זאת החלטתי להגיע להרצאת מבוא. המשכתי לבוא להרצאות מדי שבוע במרכז בני ברוך ולאחר מספר חודשים עברתי להתגורר במה שכונה “דירת רווקים” שהיתה צמודה ממש למרכז של בני ברוך (דאז) בבני ברק (בה התגוררתי עם אחרים במשך ארבע שנים, עד שנסגרה, בסביבות 2002).
3. החלטתי לעבור להתגורר בדירת הרווקים משום שרציתי להשתייך לקבוצה הפנימית, כיוון שהובהר שרק חברי המעגל הפנימי מגיעים לדרגה רוחנית גבוהה. בנוסף, רציתי להיות קרוב ללייטמן כיוון שקיבלתי מסרים מחברי הקבוצה שככל שמתקרבים אליו, שוהים במחיצתו וכו’ עולים בדרגת הרוחניות.
4. התחלתי להתנדב במרכז בני ברוך כטבח. יחד עם שני אנשים אחרים תפקידנו היה להכין כעשרים ארוחות בשבוע לבין 100-400 איש. העבודה (בהתנדבות) כטבח לקחה כ-30 שעות בשבוע בממוצע.
5. סדר היום שלי באותה תקופה היה כדלהלן: בשעה 02:30 הייתי קם כדי להשתתף בשיעור בוקר. בשעה חמש בבוקר הייתי יוצא באמצע השיעור כדי להכין ארוחת בוקר לחברים. אחרי ארוחת הבוקר, בתקופות בהן הייתי עובד הלכתי לעבוד (אז כמעט לא הצלחתי להשלים שעות שינה) ואם לא עבדתי, חזרתי לישון. בשעה 13:00 הייתי מתחבר טלפונית לקריאת מאמר של לייטמן. בשעות הערב התנדבתי בהפצה או במטבח, ובסביבות השעה תשע הלכתי לישון (זו היתה הוראה של לייטמן).
6. באותה תקופה, עלי כמו על שאר הרווקים הופעל לחץ כבד מצד לייטמן ומקורביו להתחתן בתוך הקבוצה, עם חברות אחרות בבני ברוך. הלחץ הכבד התבטא באמירות חוזרות ונשנות, רמיזות והתבדחויות, שמכולן עלה שגבר שאינו נשוי אינו יכול להיות חלק “אמיתי” מהמעגל הפנימי ואינו יכול להתקדם בתהליך הרוחני. זכור לי שהרווקים כונו בכינוי המזלזל “רבע עוף”.
7. בשנת 2001 הכיר לי לייטמן בחורה בשם א’ ש’. אמה של א’ הגיעה לטיפול אצל לייטמן בתחום שהוא כינה “קיברנטיקה רפואית”. לא היתה בינינו התאמה אבל לייטמן עודד אותי להתחתן אתה ואמר שלדעתו היא מתאימה לי. כחודשיים אחרי שהכרנו נישאנו. הנישואין נמשכו חודשיים שבמהלכם הבנתי שזו היתה טעות, והתגרשנו.
8. טקס האירוסין נערך במרכז בני ברוך בבני ברק.
9. במהלך חודשי נישואינו עברנו לגור בדירה אחרת בבני ברק.
10. אציין שבשל הלחץ מצד לייטמן ומקורביו על רווקים ורווקות להתחתן (באותה תקופה אדם לא נחשב חבר מלא במעגל הפנימי אם לא היה נשוי) רבים מסביבי התחתנו עם בני זוג ששודכו להם דרך בני ברוך, לעתים קרובות עם בני זוג שלא התאימו להם, וכתוצאה נישואים רבים התפרקו. איני סבור שנחוץ לחשוף שמות של אנשים פרטיים, אבל אם אשאל על כך אוכל למסור שמות.
11. לאחר הגירושין חזרתי לגור בדירת הרווקים, עד 2002, אז נסגרה הדירה עקב מעבר המרכז למקום מושבו הנוכחי בפתח תקווה.
12. עם מעבר המרכז לפתח תקווה שכרתי גם אני דירה בפתח תקווה והמשכתי לתפקד כטבח של המרכז. במקביל עבדתי בעבודות מזדמנות.
13. בכל אותה תקופה לא הצלחתי להחזיק בעבודות קבועות לאורך זמן. כפי שפורט לעיל בסעיף 34, השתתפתי מדי לילה בשיעור של הרב לייטמן שהתקיים בין השעות שלוש בבוקר לחמש (אז יצאתי להתנדבות במטבח). כתוצאה מכך הייתי עייף ולא הצלחתי לתפקד בשום עבודה לאורך זמן. חשתי תחושת כישלון כיוון שפוטרתי מעבודות פעם אחר פעם. כתוצאה, מצבי הרגשי הידרדר.
14. באופן כללי, החברים בקבוצה הפנימית נחלקו לשניים: היו שהצליחו להחזיק בעבודות והיו רבים אחרים שלא הצליחו להחזיק בעבודות והיו נרדמים בשעות היום כתוצאה מהיעדר השינה, והתקשו להחזיק בעבודות קבועות. זכורים לי כמה מקרים בהם חברי הקבוצה נקלעו לתאונות דרכים בגלל מחסור בשינה.
15. בשלב מסוים חזרתי לגור עם הוריי באשדוד כיוון שלא יכולתי לממן את שכר הדירה עקב חוסר היכולת להחזיק עבודה. במקביל, המשכתי להתנדב כ-20 בשבוע במרכז, ללא תמורה.
16. באותה תקופה התחלתי לשתות יותר ויותר אלכוהול. אני ושני הטבחים האחרים בבני ברוך פיתחנו אלכוהוליזם, כתוצאה מהגישה הבלתי מוגבלת לכמויות גדולות מאד של אלכוהול, ותרבות שעודדה שתייה מופרזת. כך למשל היה נהוג להרים “לחיים” עשרות פעמים בכל סעודה, חברים נהגו לתרום בקבוקי אלכוהול איכותי לסעודות, היתה מסורת של הכנת אלכוהול במקום – כ-100 בקבוקים בשבוע. בנוסף, היתה מסורת של שתיית אלכוהול במטבח כחלק מהתורנות. לייטמן עצמו נהג לשתות כמויות גדולות ואמר לי פעם אחת, כשהקדמנו להגיע לפיקניק שבו הוגש אלכוהול בשעות הבוקר, שהוא אלכוהוליסט. עם זאת מעולם לא ראיתי אותו מתנהג כשיכור.
17. רבים בקבוצה היו אלכוהוליסטים. אני לא רוצה לציין שמות של אנשים פרטיים אבל אם אשאל על כך אוכל לתת שמות.
18. בסוף 2003 או תחילת 2004 התרחש קרע בתנועה על רקע “מרד” של נציגו של לייטמן במוסקבה, אדם בשם מוטי מורדכיוף. מורדכיוף ניסה לתפוס את מקומו של לייטמן ולייטמן החליט לסלקו מהתנועה. יחד אתו החליט לייטמן לסלק מהתנועה אנשים נוספים, 10-12 אנשים מהקבוצה הפנימית, כולל אותי. מעולם לא קיבלתי הסבר מדוע הוחלט על העזבתי אך הנחתי שלייטמן חשד שאני מקורב לאותו מורדכיוף.
19. חשתי שיש כוונה להשפיל אותי השפלה פומבית באחת השבתות והחלטתי להישאר בבית הוריי באשדוד ולא להגיע.
20. ואכן, בדיעבד דווח לי על ידי חבר בשם ה’ ד’ שבמפגש שבת הקריא מיכאל סנילביץ’, חתנו של לייטמן וחבר הדירקטוריון הרוחני, רשימה של אנשים, והם התבקשו לעזוב את המרכז בו ברגע. ה’ ד’ היה שם בעצמו והיה חלק מאותה רשימה. סנילביץ’ הבהיר שאותם אנשים אינם רשאים לשוב עוד. לאחר מכן גם פורסם בפורום של הארגון מכתב עם שמות המסולקים. לצערי לא איתרתי עותק של מכתב זה.
21. חברי המעגל הפנימי קיבלו הוראה לא ליצור אתנו קשר יותר. אני יודע זאת כיוון שאני זוכר שראיתי את המכתב שפורסם בפורום.
22. בנוסף, ידעתי ממקרים קודמים, מהצד השני של מי שנשאר בקבוצה כשאחרים מועזבים, שמי שמועזב מבני ברוך, יוצאת הוראה לא ליצור אתו קשר.
23. הסבירו לנו ששמירה על קשר עם חבר שהורחק היא פגיעה בסולידריות החברתית. המטאפורה שהשתמשו בה היתה “הסירה”: הקבוצה היא מעין סירה שבה נמצאים כל החברים. חבר שפוגע ברמה הרוחנית של עצמו (למשל, על ידי שמירה על קשר עם חברים שהורחקו) פוגע בסירה ובכך מסכן את הרמה הרוחנית של כל החברים.
24. מדובר בהוראה אכזרית מאד כיוון שעבור הפעילים המסורים בבני ברוך, הקבוצה היא מרכז החיים והחברה. אנשים משקיעים את רב שעותיהם במרכז ומתנתקים (או מצמצמים מאד קשר) מחייהם הקודמים, ואם מסלקים אותם הם נשארים מנותקים חברתית לחלוטין. בני ברוך לא מסתפקים בניתוק קשר עם האדם שהועזב, אלא מורים לחברי הקבוצה לנתק קשר גם עם משפחתו וילדיו. כאמור, מדובר באכזריות קשה.

תקופת הנידוי מבני ברוך – 2004-2008

1. הסילוק היווה נקודת משבר בחיי, וטראומה שנמשכת עד היום.
2. בעקבות ה”גירוש” נפלתי, מיידית, לדיכאון. בעיית האלכוהוליזם החריפה. היו לי סיוטי לילה אודות לייטמן והקבוצה. הייתי בודד כיוון שצמצמתי את הקשרים החברתיים שהיו לי לפני שהצטרפתי לבני ברוך.
3. השנים שאחרי שהורחקתי ועד שחזרתי לפעילות (ב-2008) היו הקשות בחיי. הרגשתי מוות רוחני. קשה להסביר את התחושה הזו למי שלא חווה אותה.
4. זה היה כמו להיזרק מהעולם שלי בבת אחת לעולם שונה לחלוטין, גם רוחנית, גם פסיכולוגית וגם פיזית.
5. זכור לי שלאחר שהורחקתי מהקבוצה, אנשים אמרו לי שהם לא מזהים אותי. אפילו חברים ובני משפחה. כשהתחלתי בבני ברוך הייתי אדם בריא, רזה, שמח ונעים לבריות. כשעזבתי את הקבוצה הייתי שמן, אלכוהוליסט, מלא כעס, אלים ודיכאוני. זכור לי מקרה בו נתקלתי בתכתובת בין חברים, שלא היתה מיועדת לי, ושבה נאמרו הדברים הללו.
6. לא פניתי לקבל טיפול נפשי באותה תקופה כיוון שחשבתי שהבעיה שלי היא רוחנית ולא רגשית.
7. בשנים שלאחר סילוקי גרתי עם הוריי באשדוד. התאוששתי לאט מבחינה מקצועית ורכשתי מקצוע – קופירייטינג, ניהול תוכן וקידום מכירות באינטרנט, והתפרנסתי מעיסוקים אלה, אך במקביל המשכתי לשתות אלכוהול ולחוש דיכאון וריקנות קיומית. על אף שסולקתי מהקבוצה לא הצלחתי להשתחרר מהמסרים שהעבירו לי – שפעילות ההפצה והחיבור לקבוצה הן הפעילויות היחידות בעלות חשיבות רוחנית וכל יום שבו אני לא משתתף בהן הוא “יום מבוזבז” מבחינה רוחנית, ש”הלך לי הגלגול”, במילותיו של לייטמן. הרגשתי שחיי ריקים ושאין שום טעם לדבר.
8. כתוצאה מהמצוקה שחוויתי התחלתי להשתמש בתדירות גדולה בסמים מסוגים שונים, כולל תחליפי הרואין. פעם אחת אפילו אושפזתי בגלל מנת יתר של מורפיום.
9. כששתיתי אלכוהול חוויתי התקפי זעם שלעתים רחוקות הביאו אותי עד אלימות. באחת הפעמים חוויתי התקף זעם בבית הוריי והם נאלצו לקרוא למשטרה שעצרה אותי לכמה שעות. לא הועמדתי לדין על כך והתיק נסגר.
10. באותה תקופה לא העזתי אפילו לשמוע את שיעוריו של לייטמן באינטרנט, כיוון ששמעתי שאמר שאני וכל יתר האנשים ברשימת המורחקים אינם תלמידים שלו יותר ואינם רשאים לקבל ממנו הנחייה רוחנית. מובן שגם לא העזתי יותר להגיע למרכז מסיבה זו. חברים אחרים מקבוצת המורחקים יצרו קבוצה חדשה בבני ברק, שם שמעו ביחד שיעורים של לייטמן. הם לא קיבלו את הדין וניסו לפנות לבני ברוך או ללייטמן בתחינה להתקבל שוב, אך לא קיבלו שום תגובה. האמנתי בלייטמן כל כך שהאמנתי שללמוד במנותק ממנו את שיעוריו לא יקדם אותי רוחנית.

החזרה לפעילות במסגרת מפעל ההפצה – 2008-2012

1. בסוף שנת 2007 קיבלתי מסר (דרך החבר ה’ ד’ ששמע מחבר נוסף שאותו כבר החזירו) שהאנשים שסולקו ב-2004, ביניהם אני, רשאים לחזור לבני ברוך. כשם שלא קיבלנו הסבר מדוע סולקנו, כך גם לא הוסבר לנו מודע הותר לנו לחזור. שמחתי והתרגשתי מאד למשמע הבשורה כיוון שלמרות שחלפו ארבע שנים לא השתחררתי מהמסרים שספגתי במרכז: שאין משמעות לקיום שלי, ושאני בדרגה רוחנית נחותה, אם אינני נוטל חלק בהפצה ובקבוצה.
2. לכן, בינואר 2008 כתבתי גם אני דוא”ל לבני ברוך שבו ביקשתי להירשם לקונגרס הקבלה של שנת 2008. קיבלתי תשובה שבקשתי נמצאת בבדיקה, ולאחר זמן קצר קיבלתי תשובה חיובית, שאני רשאי להגיע ל לקונגרס הקבלה של 2008, ובמשתמע – לחזור לפעילות התנועה.
3. פנייתי להירשם לקונגרס, והתשובות שקיבלתי מצ”ב ומסומן נספח 3.
4. עם קבלת הזכות לחזור לפעילות במסגרת התנועה, פניתי ללייטמן והצעתי לסייע בפעילות ההפצה באמצעות הכישורים שרכשתי בשנים בהן הייתי מחוץ לארגון – קופירייטינג, ניהול תוכן וכו’. לייטמן השיב לי אישית וכך החלה פעילותי ה”מקצועית” בבני ברוך.
5. למרות שחזרתי לפעילות כבר לא שבתי לקחת חלק בפעילות הקבוצה הפנימית, משום שהיתה לי תחושה עמומה שחברות בקבוצה הפנימית תדרדר אותי נפשית.
6. אציין כי מספר חברים בקבוצה (אני זוכר למשל את חבר הדירקטוריון גבריאל שוסטרמן) הבהירו לי שאם ארצה לשוב ולהיות חלק מהקבוצה הפנימית אתקבל בברכה (אני זוכר שבאותה תקופה לא עבדתי ואמרו לי שברגע שתהיה לי עבודה אוכל לחזור).
7. מאחר ולא הייתי חלק מהקבוצה הפנימית, לא עברתי לגור קרוב למרכז אלא המשכתי להתגורר באשדוד. לא הגעתי לשיעורים באופן סדיר אלא רק אחת לשבוע-שבועיים בממוצע. עם זאת, התעוררתי מדי בוקר בשלוש בבוקר והאזנתי לשיעור בוקר יום-יום. הקפדתי לשמוע גם את הקלטות שיעורי השבת, ואת ישיבות החברים (המיועדות לכל חברי בני ברוך, לא רק לקבוצה הפנימית), והשתתפתי או האזנתי לכל הישיבות הסגורות שהיו רלבנטיות לעבודת המפעל – ישיבות בהן השתתפו הנהלת מפעל ההפצה, חברי הדירקטוריון ולייטמן.
8. להערכתי בתקופה זו (2008-2012) הקדשתי להאזנה לשיעורים ולמפגשים השונים (לא להפצה) כ-30-40 שעות בשבוע.
9. בנוסף, הקדשתי לפעילות ההפצה (במסגרת ניהול מחלקת בלוגים ומוניטורינג – ר’ בסעיפים 76-78, 196-203, 214 להלן) כ-30-40 שעות נוספות בשבוע, בממוצע, בהתנדבות מלאה.
10. לא הרגשתי שהשקעת כ-11 שעות עבודה ביום, שבעה ימים בשבוע, היא מוגזמת כיוון שזה נחשב נורמלי לחלוטין בבני ברוך. אנשים שעובדים במפעל ההפצה מקדישים לעתים קרובות כ-15 שעות ביום להפצה.
11. עבדתי מהבית בפעילות הפצה והאזנתי לשיעורים ולמפגשים, והגעתי למרכז לשיעורים רק מדי פעם (פעם בכמה שבועות) ובחגים. עם זאת, חלק גדול מהאנשים שאתם עבדתי באופן צמוד ויומיומי (גבריאל שוסטרמן, מיכאל סנילביץ’, פאשה ירוסלבסקי, אלכסנדר קוזלוב – כולם בכירים בבני ברוך ומקורביו של לייטמן) היו חברים בקבוצה הפנימית. מתוך המעורבות היומיומית בפעילות המפעל (שאני הייתי חלק מההנהלה שלו), המעורבות בתכתובת הפנימית של הארגון והתקשורת היומיומית האינטנסיבית עם חברי הקבוצה הפנימית, נחשפתי להתנהלות הקבוצה הפנימית, הדירקטוריון ולייטמן באופן יומיומי ומתמיד. גם מכוח העובדה שניהלתי עשרות מתנדבים (להלן בסעיפים 76-78, 214) נחשפתי לבעיות ולקונפליקטים השונים בין חברי הקבוצה ולאופן בו התנהלה הנהגת בני ברוך כדי לפתור אותם.
12. למרות שלא הייתי חבר הקבוצה הפנימית, כחבר הנהלת המפעל, היה לי בהחלט “מעמד” בקבוצה וקירבה להנהגת התנועה, וזאת בזכות כישוריי המקצועיים והתפקידים שמילאתי לטובת הארגון בזכותם. מכיוון ששימשתי כמנהל מחלקה במפעל (תפקיד בכיר יחסית), הייתי חלק ממספר רשימות תפוצה של בני ברוך בשפות שונות, קבוצות סגורות באינטרנט, שיחות סגורות של מנהלי מחלקות המפעל וכו’. במסגרת עבודתי נחשפתי לאלפי מסמכי דוא”ל פנימי של בני ברוך, צ’טים, שיחות סקייפ וכו’ בנושאים הבוערים שהעסיקו את לייטמן והדירקטוריון, וכך נחשפתי להתנהלות של חברי הקבוצה הפנימית, הדירקטוריון, הועדות ולייטמן עצמו.
13. לכן, גם בתקופה זו שבה לא הייתי חבר במעגל הפנימי, הייתי מעורה בדינמיקה בין לייטמן, חברי הדירקטוריון וחברי הקבוצה.

עבודתי כמנהל מחלקת בלוגים ומחלקת מוניטורינג

1. בתחילת פעילותי בתקופה השניה הצעתי לסייע בפעילות ההפצה באמצעות הכישורים שרכשתי בתקופתי מחוץ לארגון. באותה תקופה עסקתי בקופירטיינג ויחסי ציבור והצעתי להעביר לפעילים שיעורים בפרסום. במשך מספר חודשים העברתי שיעורים לחברי הקבוצה הפנימית וכמה מנשותיהם לאחר מכן הצעתי לייצר “פרסום ויראלי” לבני ברוך: להפעיל אנשים רבים מקרב התנועה כדי לקדם את הרעיון של בני ברוך באינטרנט.
2. כך הקמתי מחלקה במפעל ההפצה, מחלקת בלוגים. אבהיר כי בתרבות הרוסית (אליה משתייכים מרבית חברי ותומכי בני ברוך, כמו גם לייטמן) תרבות כתיבת הבלוגים מפותחת ביותר. יש אתרי בלוגים רבים העוסקים בנושאי רוחניות ודת, וביניהם בלוגרים רבים העוסקים בבני ברוך. לייטמן סבר שלתרבות הבלוגים יש תפקיד חשוב בהפצת חוכמה הקבלה. תפקידי היה אפוא לדאוג שיכתבו על בני ברוך כמה שיותר, ושהכתיבה תהיה חיובית ואוהדת, כדי להגיע לקהל רחב ככל הניתן.
3. כמנהל מחלקת הבלוגים הייתי אמון על מערך המתנדבים שכתב תכנים על בני ברוך ופרסם אותם כבלוגים וכתגובות לבלוגים. אני מילאתי את התפקיד בהתנדבות. תחתי עבדו (בהתנדבות) 30-60 איש (תלוי בתקופה), ובסה”כ הושקעו בה סדר גודל של מאות שעות עבודה בשבוע, כולן בהתנדבות. כל המתנדבים עבדו מהבית בשעות אחה”צ.
4. למרות שלא הייתי כבר חלק מהקבוצה המקורבת ביותר ללייטמן, עדיין הייתי מוקסם ונתון להשפעתו. האמנתי בכל מאודי בהיותו מקובל, בכך שהוא נמצא רוחניות בעולמות עליונים ושהוא בעל כוחות על. עדיין התרגשתי מנוכחותו ורציתי יותר מכל דבר אחר לרצות אותו ולהיות בקרבתו. האמנתי ששהייה בקרבתו וקידום רעיונותיו בציבור מעלה אותי למדרגה רוחנית גבוהה יותר ושאין דבר אחר טוב יותר שאני יכול לעשות עם הזמן שלי.
5. כאמור, תפקידה של המחלקה היה לקדם את רעיונותיו של לייטמן באינטרנט, בעיקר בקרב הקהל הרוסי הלא יהודי. מחלקת הבלוגים נחשבה להצלחה גדולה כיוון שקידמה מאד את ההפצה – הצלחנו לגרום להרבה מאד אנשים להיחשף לתכנים של לייטמן.
6. באותה תקופה עבדתי גם כעצמאי. השתכרתי כקופירייטר ואיש שיווק דיגיטאלי. בחלק מהתקופות הצלחתי להתפרנס מהעיסוק במקצוע זה ובתקופות אחרות השקעתי את כל זמני בבני ברוך ולא עסקתי בעבודה בתשלום.
7. לא חשבתי שזה בעייתי באופן מיוחד כיוון שבבני ברוך ישנם לא מעט אנשים ש”מתמכרים” לפעילות בני ברוך ומפסיקים או מצמצמים מאד את העבודה בתשלום. כך למשל זכור לי שבסביבות 2010 הגיע בחור בשם אנדרו שהיה קשור לתעשיית הקולנוע בארה”ב. הוא הגיע לישראל לתקופה קצרה כדי לעשות פרויקט וידיאו מסוים בבני ברוך, אך התמכר לפעילות, “נתקע” במרכז ולבסוף חזר לארה”ב רק אחרי חודשים רבים כשהוא מרושש ובמצב נפשי לא יציב. היה גם בחור בשם א’ ק’, האחראי מטעם בני ברוך על הפצה בארה”ב, איש סאונד קנדי מפורסם, שהתמכר לפעילות ההפצה והפסיק לעבוד למחייתו עד שהגיע לפשיטת רגל, ושקע לדיכאון עמוק (למיטב ידיעתי לא התאושש עד היום). היו עוד הרבה מקרים כאלה. אני לא סבור שראוי לפרט שמות של אנשים פרטיים כאן אבל אם אשאל על כך אוכל לתת דוגמאות.
8. בכל אותו זמן, גם כשהייתי עסוק ימים שלמים בפעילות בני ברוך, המשכתי לשתות אלכוהול ולצרוך סמים. בדיעבד אני סבור שהתלות בחומרים אלה נבעה מהדיסוננס שבין המחשבה שאני חייב להיות חלק מבני ברוך והאמונה שלייטמן הוא מקובל אמיתי לבין האופן שבו התנהלו הדברים בבני ברוך בפועל (סעיפים 95-98 להלן).
9. בהשפעת חומרים אלה הייתי במצב נפשי גרוע ותוקפני כלפי בני משפחתי.

עזיבתי את בני ברוך בפעם השניה (2012-2013)

1. ב-2010, כשכבר לא היתה שום ברירה, משפחתי לחצה עלי לקבל טיפול. התחלתי טיפול לגמילה מאלכוהול וסמים אצל פסיכיאטר מומחה.
2. תהליך ההתפכחות מאלכוהול לא היה חלק, והיו לי מעידות בדרך. כך למשל ב-2012 הגעתי לכנס בני ברוך בגני התערוכה ושתיתי אלכוהול שמישהו נתן לי (למרות שלא היה אלכוהול בכנס). השתכרתי כל כך שיצאתי מהכנס ובסופו של דבר אושפזתי כיוון שהכליות שלי נפגעו משתיית האלכוהול המרובה.
3. עם תהליך ההתפכחות ובעקבות הטיפול הנפשי יכולתי לראות את ההשפעה החמורה של בני ברוך עלי ועל חברים נוספים סביבי. עם זאת, באותה תקופה עדיין האמנתי בלייטמן וראיתי בו סמכות רוחנית ואדם קדוש ונעלה רוחנית אבל הספקות בארגון (להבדיל מלייטמן עצמו) ובהתנהלותו התגברו לאט.
4. למרות זאת, לקח זמן רב עד שהעזתי להודות בפני עצמי שאולי מקומי לא בבני ברוך.
5. על רקע מחשבות ה”כפירה”, בסביבות 2012 התחלתי להפחית משמעותית את שעות הפעילות שלי בפעולות הפצה. עדיין הקשבתי לשיעוריו של לייטמן אבל בתדירות הולכת ופוחתת.
6. קיץ 2013 היה נקודת מפנה במשבר האמונה שלי: יצרו אתי קשר אנשים מהקבוצה האמריקאית של בני ברוך וסיפרו לי על פעיל התנועה בן גילי, פטריק לגו, שהתאבד בקנדה. הם סיפרו לי שהוא היה פעיל מרכזי בתנועה, מעמודי התווך, ושהוא התאבד. הפעילים נרעשו כיוון שברגע שהוא התאבד, לייטמן ובני ברוך התנערו ממנו לחלוטין, כאילו לא היה קיים מעולם.
7. באותה תקופה עלה לאינטרנט אתר באנגלית שנקרא “BB Kaballah – the truth” שבו פרסמו פעילים אמריקאים שעזבו את הקבוצה ביקורת על התנהלות בני ברוך ביחס לאותו אדם שהתאבד ובנושאים אחרים.
8. בסמוך לאותו זמן נתקלתי בפוסט שפרסם לייטמן כמה שנים קודם לכן, בו כתב שמי שלומד קבלה לא צריך תרופות נגד דיכאון, שהשימוש בהם לא עוזר, ושמי שלומד קבלה, גם אם לעתים ייכנס למצבים רעים, ”ההנהגה העליונה לא תיתן לו להתנתק”. לייטמן השווה שם תרופות נגד דיכאון לסמים. אני זוכר שכשקראתי את הפוסט הזה התרגזתי כיוון שאני נטלתי תרופות כאלה במסגרת הטיפול בהתמכרות לאלכוהול – וחשבתי שלייטמן לא יודע על מה הוא מדבר.
9. הנחתי, בעקבות דברים שקראתי בפייסבוק, שאותו פטריק התאבד כיוון שנמנע מתרופות נגד דיכאון בשל הוראותיו של לייטמן.
10. אציין שבני ברוך היא סביבה מרובת-סטרס. אני מכיר באופן אישי שני אנשים מהקבוצה שהתפרצה אצלם סכיזופרניה ונזקקו לאשפוז פסיכאטריי. בנוסף, אני יודע באופן על שלושה מקרים של חברי בני ברוך שהתאבדו: על פטריק שמעתי מחבריו באינטרנט; יורגן – בחור גרמני שהכרתי בכנס בני ברוך; חבר קבוצה נוסף מרוסיה, ואישה בשם א’ ג’ מקבוצת פתח תקווה.
11. גם על רקע הטענות שבני ברוך, ובפרט לייטמן, היו קשורים לאותה התאבדות בכך שהשפיעו על אדם לא מאוזן להפסיק ליטול תרופות, נוצר אצלי סדק באמונה בלייטמן.
12. חיפשתי עוד חומרים בשאלה האם בני ברוך היא “כת”. עם הקריאה הביקורתית, הפסקתי להאמין שלייטמן הוא מקובל אמיתי, שהוא פועל בהתאם לעולמות אבי”ע הרוחניים כפי שמקובל אמור להיות.
13. בעקבות הסדק שנוצר באמונה שלי בלייטמן עצמו לא יכולתי להתכחש יותר לשאר מאפייני ההתנהלות בארגון: הדיקטטורה של לייטמן, השליטה של הדירקטוריון בחברי המעגל הפנימי, השיעבוד של חברי הקבוצה לטובת האינטרסים של הארגון והניצול וההשפלה הכרוכים בהשתתפות בקבוצה: ביטול עצמי מוחלט כלפי לייטמן והקבוצה, יחס משפיל כלפי נשים, תשלום כספים רבים, שקרים בנוגע למידת הדתיות של הקבוצה וכו’.
14. כאמור, כבר במסגרת עבודתי כשקראתי חומרים ביקורתיים על בני ברוך באינטרנט (כדי לנסות ולמתן את הביקורת על בני ברוך) שמתי לב שבני ברוך עונה מבחינה פורמלית על המאפיינים של כת. ככל שגברו ספקותיי, התחלתי לחפש באינטרנט עוד חומרים על כתות והשתכנעתי בהדרגתיות שבני ברוך אינה רק מתנהלת כמו כת אלא שהיא באמת כת.
15. לא הודעתי לאיש על החלטתי אלא התנתקתי באופן הדרגתי מהפעילות והפסקתי לעסוק בפעילות ההפצה במהלך 2012.
16. הנהגת התנועה עדיין יצרה אתי קשר כדי לבקש ממני לכתוב עליהם דברים באינטרנט, אולם לאט לאט התחלתי לכתוב דברים ביקורתיים יותר, עד שהפסיקו לבקש.
17. בקיץ 2013 ניתקתי כל קשר עם הקבוצה.

מתוך: תצהיר מ’ ללא פרטים – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן