הפעילות בבני ברוך וניהול כל החיים סביב פעילות זו

1. הפעילות בבני ברוך וסביב בני ברוך תבעה את כל תשומת לבו וזמנו של בני. חייו סבבו את בני ברוך באופן מוחלט במשך כל השנים.
2. כל לילה נערך שיעור בין 03:00 ל-06:00. מובן שכדי להגיע אליו צריך להשכים בשעה 2:00 או 02:30 בערך. לאחר שיעור הבוקר מתקיימת ארוחת בוקר משותפת במרכז. בשעות הערב המוקדמות היתה בד”כ פעילות במרכז, המיועדת ככלל לקהל הרחב, וחברי הקבוצה הפנימית ובהם בני היו מעורבים גם בה (כמתורגמנים, מארגנים, מרצים וכד’).
3. באופן זה, לא נותר לבני כל זמן פנוי לשום פעילות שאינה עבודה שאינה קשורה לבני ברוך, כשבין לבין הוא ישן מעט שעות לפני השיעור שבאמצע הלילה.
4. באמצע היום היה בני שומע את שיעור לייטמן, שכל החברים שומעים ביחד בצהרים. שעה מסויימת בצהרים שבה כל החברים, כמו שעון, מתנתקים ושומעים בטלפון הקבוצתי את שיעור הצהריים.
5. סופי שבוע הוקדשו גם הם לבני ברוך ולא למשפחה. בערב שבת (שישי בערב) יש סעודת שבת. באותן שנים הפעילות היתה נפרדת לגברים ונשים (והילדים עם הנשים), כאשר בטלוויזיה במעגל סגור רואות הנשים את הפעילות באולם הגברים. כלומר, לא רק שהוא לא היה אתנו, אלא אפילו עם משפחתו שלו הוא לא ישב לסעודת השבת.
6. בשבת יש פעילות אליה מתקבצים החברים, לרבות מפגשי שבת או שיעורי שבת. למיטב ידיעתי בעיקר לגברים. הוא אמר לנו שהוא תמיד משתתף באלה.
7. בני התקשה לשמור על מקום עבודה והחליף עבודה באופן תדיר. הוא עבד בעבודות שונות, גם בחברה שבבעלות המשפחה, אבל התקשה להתמיד בשל המחוייבויות לבני ברוך. בשלב כלשהו החליט שהוא רוצה ללמוד מתמטיקה ומחשבים. מימנו לו בשמחה את הלימודים באוניברסיטת תל אביב, וגם את כל המחייה של המשפחה (היו לו אז כבר שתי בנות) – סכומים שהתקרבו ל-200,000 ₪ לשנה (שכ”ד, תמיכה שוטפת, שכ”ל, הכל).
8. ואולם, אחרי שנה פרש מהלימודים לאחר כישלון גמור (אם איני טועה עבר בקושי קורס אחד מתוך שישה), ולא בגלל העדר כישורים: בני אובחן כמחונן, סיים בית ספר תיכון למחוננים לאחר שקבץ כיתה ותמיד הצטיין במדעים מדויקים. וואלם, קשה היה לו להצליח בלימודים אקדמיים תובעניים כאשר נדרש להיות בפעילות בני ברוך אחר הצהריים/ערב, להיות ער כל לילה בין שלוש לשש, וגם להיות כל סופ”ש בפעילות סביב המרכז, וכל זאת לצד “תחזוקת” המשפחה.
9. אחרי השנה הבלתי מוצלחת הזו אמר שמבקש ללמוד מקצוע אחר. אמרנו לו שאנחנו מוכנים להמשיך לממן את לימודיו, אבל כדי שיהיה בזה טעם הוא צריך להתנתק באופן זמני מהפעילות התובענית בבני ברוך, וכמובן שיוכל לחזור אליה לאחר השלמת הלימודים. הוא לא הסכים.
10. בני עבר קורס לחשמלאים, ועובד בעיסוק זה, שהגם ואני מכבד מאד כל עיסוק וגם את זה, כמובן אינו משקף את הפוטנציאל שלו כאדם מחונן. תמכנו בו בכך – רכשתי לו כלים וגם רכב שיוכל לבצע עבודות כעצמאי. במקצוע זה הועסק גם בבני ברוך בשכר שלא אפשר לכלכל את המשפחה ברווחה, וכמובן שממשכורת זו הפריש ‘מעשר’ לבני ברוך.
11. למרות המצב הכלכלי העגום, הוא הקפיד לנסוע ל”קונגרסים” של בני ברוך בחו”ל ובארץ: כינוסים שמהווים שיא מבחינת לוח השנה של בני ברוך. נסע לפחות פעמיים לארצות הברית. פעם לגרמניה. לדברים אחרים לא נסע לחו”ל בכלל (פעם אחת לקחתי אותו לענייני עבודה). הנסיעות לקונגרסים הן תובעניות מבחינת החברים, מחייבות התמסרות לארגון וכו’, עזיבת העבודה והבית לכמה ימים לפחות, גם כשיש ילדים קטנים בבית.
12. בני גם ניסה “להכיר” לנו את בני ברוך כדי שנשתכנע שהדברים אינה כה נוראים. כמה פעמים היינו בדירות של חברים שלו למרכז, באירועים. פעם זה היה אצלו בבית. פעם הזמין אותנו למסיבה של מישהו אחר כדי שנכיר. כך הכרתי את בני ברוך מזוויות נוספות, ולא רק דרך בני.
13. בתחילת הדרך גם הלכתי איתו פעמיים לשיעורי היכרות של לייטמן ל”מתחילים” (שיעורי הערב הפתוחים לכולם). הדברים הדהימו אותי בשטחיות שלהם, ברדידות שלהם. לא היה בהם שום תוכן שניתן להבין, אבל אין עם זה כל בעייה, להיפך – המסר היה שהשומעים לא מבינים או לא יכולים להבין אלא אם ילמדו ויעלו ברמה הרוחנית. בנוסף היתה לי הרגשה חזקה, שלא נותנים לשאול שאלות למי שחוששים מהשאלות שלו. אשתי ביקשה אבל לא איפשרו לה לשאול שאלה.
14. רציתי לבוא לשיעורים המתקיימים בלילה והוא לא הסכים. “אתה צריך להיות מוכן לזה” (ואני מפרש / מוסיף: מי שלא “מוכן”, יכול להקשות, לשאול שאלות, לצעוק המלך הוא עירום וכן הלאה).
15. כל חיי המשפחה התנהלו סביב ההוראות של לייטמן. למשל, היתה להם תפיסה, שאסור להראות לילדים שום דבר שהוא האנשה (דמויות וולט דיסני או משהו דומה).
16. פעם הזמין בני את אשתי לבית קפה ל”פגישה חשובה” ואז אמר לה שהוחלט בקבוצה שהאנשה זה דבר אסור, ולכן אסור לנו להקריא לילדותיו סיפורים שיש בהם משהו לא ריאליסטי. למשל: חיה שמדברת. ילד שעף (פיטר פן). אסור דברים דימיוניים. כשאשתי הגיעה לביתם וקראה לנכדה ספר, ראתה שעמודים מתוך הספר נתלשו, כי זה היו בהם ציורים “לא ריאליסטיים”.
17. ה”ציות” ללייטמן ולהנהגה של בני ברוך ואי הפעלת כל שיקול דעת עצמאי באה לידי ביטוי בעניין ה”דתיות”. כשנכנס בני לבני ברוך, היתה התפיסה של לייטמן שהחברים בקבוצה הפנימית צריכים להתנהג כדתיים (באופן סלקטיבי, לפי מה שלייטמן אמר). במעגלים חיצוניים יותר זה לא נדרש. בני התנהל בהתאם, והחל למשל, כאמור, לשמור שבת.
18. במועד כלשהו הוחלט בבני ברוך שאין צורך בדתיות אדוקה, למשל בשמירת שבת (מספיק לקיים את ערכי הקבלה). בעקבות זאת שינה בני את אורחות חייו. ביום אחד הגיע אלי לשבת והציע לעשות מנגל. הייתי המום מהשינוי. הוא הסביר לי ש”הכללים שונו” ועכשיו אפשר לעשות מנגל בשבת.
19. כך גם בקשר לעניין הפוליטי. יום אחד סיפר לי בני שהוא ואשתו מתפקדים לליכוד כי “כך הוחלט בבני ברוך“, כדי שיוכלו להיות כוח פוליטי חזק ולהשתמש בו לטובת קידום האג’נדה שלהם. זה הדהים אותי, כי בני הוא אדם א-פוליטי לחלוטין, ולאשתו (שהיא במקור אמריקאית) אין בכלל מושג לגבי הזירה הפוליטית בישראל. ופתאום שניהם מתפקדים למפלגה, כי “כך הוחלט”.

מתוך: תצהיר רשמי – אהרון אפלבאום – תביעת עמותת בני ברוך נגדי

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן