- את המכתב שלחתי אך ורק לגורמים רלוונטיים ברשויות:
א. שר החינוך, המנכ”לית ומנהלת האגף לשירות פסיכולוגי ייעוצי (שפ”י).
ב. מנהלת המחוז במשרד החינוך.
ג. מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית.
ד. האחראית על ‘כתות’ במשרד לשירותים חברתיים.
ה. מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות עצמו.
- אבקש לציין, כי היה לגיטימי מבחינתי לשלוח את המכתב לגורמים נוספים שהם בעלי נגיעה ישירה לעניין, למשל: השר לשירותים חברתיים (שמשרדו אחראי על הטיפול בכתות), מנכ”ל משרדו, ראש המועצה המקומית טבעון, מבקר המדינה, יו”ר וועדת החינוך של הכנסת, המפקח על בית הספר ועוד ועוד. ואולם במועד הוצאת המכתב חשבנו שדי בגורמים אליהם הוא הופנה.
- אבקש להתייחס להוצאת המכתב גם למרכז הישראלי לנפגעי כתות.
א. ראשית, המרכז הוא NGO בעל מעמד ציבורי בכל הנושאים הרלוונטיים והגורמים הרשמים עצמם מפנים לפרסומי המרכז. בדו”ח האחרון על כתות בישראל שהוציא משרד הרווחה ב-2011, לא מופיע פירוט של רשימת הכתות, אלא יש הפנייה לאתר המרכז לנפגעי כתות (העתק העמודים הרלבנטים בדו”ח מצורפים כנספח 6). מעבר לכך, לאורך ולרוחב הדו”ח מסתמך הדו”ח על פרסומי המרכז ומפנה אליהם. לפיכך, אפילו בנסיבות אחרות ופחות מובהקות, טבעי שאדם שמבקש להתלונן בקרב הרשויות בעניין הנוגע לדעתו לכת יפנה גם למרכז, שהרי הוא גורם מרכזי גם מבחינת הרשויות המוסמכות בכל העניינים הנוגעים לנושא.
ב. ובעיקר: המרכז היה מודע לחלוטין למכתב. כאמור, התלונה שהביאה להוצאת מכתב התלונה הגיעה בכלל אליו, והם עזרו לי בניסוחים ובקביעת הנמענים. צירוף המרכז כנמען נועדה לצרכים אדמיניסטרטיביים (תיוק בתיקיית “בני ברוך” במרכז) . לא “פרסמתי” את המכתב למרכז כיוון שהמרכז ידע על התלונה שהגיעה ועל תוכן מכתב התלונה שלי עוד לפני ששלחתי אותו.
ג.ומעבר לכך, עמדתו השלילית של המרכז לגבי ‘בני ברוך‘ (לפיה מדובר בקבוצה בעלת מאפיינים כיתתיים מובהקים) היתה ידועה ומוכרת וממילא לא הושפעה על-ידי מכתב התלונה, שהוא עצמו היה שותף לניסוחיו. לפיכך, בנסיבות, לא היתה שום משמעות להוספת המרכז כנמען.
מתוך: תצהיר רשמי – אהרון אפלבאום – תביעת עמותת בני ברוך נגדי
לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן