“נפילת” הבן לבני ברוך והיכרותי עם ארגון זה בעקבות זאת

1. בני, כבן 30, התחיל את היכרותו עם בני ברוך בגיל 16 בערך בעקבות דוד של אמא שלו, שהיה חבר בבני ברוך, ואשר הגיע לביתנו ללמד אותו נגינת פסנתר ורוסית. תוך כדי שיעורי הרוסית החל הדוד – כמובן מבלי לבקש את רשותנו המקדימה – לדבר איתו על קבלה ועל לייטמן, לתת לו חומרים של לייטמן לקריאה (כאילו ללימוד הרוסית), לעניין אותו בכך וכיו”ב.
2. לא היינו מודעים לכך שהוא התחיל להעביר לו טקסטים של לייטמן. בהזדמנות אחת “תפסנו” את הדוד מעביר טקסטים כאלה וביקשנו ממנו להפסיק. והוא אמר ש”טעה” והבטיח להפסיק, אבל בדיעבד גילינו ששיקר לנו והוא המשיך לעשות זאת.
3. היום אני יודע להגיד, שמדובר בהתנהלות אופיינית לחבר קבוצה כיתתית בכלל ולבני ברוך בפרט: הניסיון המתמיד “לגייס” חברים חדשים, לעסוק ב”הפצה” בכל הזדמנות שנקרית על הדרך.
4. בעקבות זאת הגיע הבן לבני ברוך והחל את דרכו שם.
5. למיטב ידיעתי, בשיעורים של “הגרעין הקשה” של בני ברוך, המעגל הפנימי של הקבוצה המרוכז סביב לייטמן, הותר לו להשתתף רק כאשר הגיע לגיל 18.
6. מאז ועד עזיבת הארץ במאי 2015 בני הוא חבר פעיל בקבוצה הפנימית של בני ברוך. בעקבות זאת ודרכו נחשפתי לפעילות של בני ברוך ולדפוסי ההתנהלות בה. כל השנים הייתי בקשר עם הילד, קרוב יותר או פחות. דיברתי איתו. שמעתי ממנו. פגשתי את חבריו אותם הכיר לי. הלכתי לשיעורים ומספר אירועים שלהם אליהם הזמין אותי – כינוסים פורמליים ואירועים פרטיים. השקפתי מהצד על התהליכים שעובר ועל השינויים שבו. זו היכרותי הבלתי אמצעית, במשך יותר מעשר שנים, עם בני ברוך.
7. תוך כדי הצבא נכנס יותר ויותר לבני ברוך. החל לבלות בפתח תקווה, במרכז בני ברוך. העביר שם חופשות מהצבא וסופי שבוע.
8. אחד הסימנים הראשונים שהמחישו לי שיש כאן בעייה של ממש הוא כשהודיע לנו (ב-2004) שהוא לא מתכוון להגיע לסעודת ראש השנה עם המשפחה המורחבת, אירוע מאד חשוב עבורנו ולכל המשפחה מאז ומעולם, גם לו, משום שרוצה להעביר את החג במרכז בני ברוך. מדובר בביטוי מובהק ל”ניתוק” של החברים מבני המשפחה, מהאופן בו חיו את חייהם, במועד מיוחד וחגיגי כמותו יש אולי שניים שלושה בשנה.
9. בערך בגיל עשרים הוא נעשה בן זוג של חברה אחרת בבני ברוך, ש”שודכה” לו שם (הוא מתאר זאת כהיכרות “ספונטנית” במסגרת של בני ברוך).
10. באותו תקופה גם היתה התפיסה של לייטמן, שכל חברי הקבוצה הפנימית צריכים לשמור מצוות כמו דתיים. ולכן כאשר הגיע בני לשם ביום שישי, הוא היה צריך להישאר שם כל השבת. כך גם לגבי החגים, כאשר הגיע מערב החג למרכז בני ברוך ונשאר שם עד סוף החג. עניין זה הפריע לנו במיוחד שכן במשפחתנו נהוג מאז ומעולם לערוך סעודות חג משותפות בנוכחות של כל חברי המשפחה.
11. תוך כדי הצבא כבר קיבל על עצמו במסגרת בני ברוך עבודות יזומות במסגרת ה”הפצה”, מהסוג של לחלק ‘פליירים’ בצמתים, לעבוד במטבח. בהמשך עבד בתרגום סימולטני של השיעורים מעברית לרוסית. הכל בהתנדבות.
12. בשנה האחרונה של הצבא עבר לגור עם חברתו בפתח תקווה בסמוך למרכז בני ברוך.
13. כמתנת שחרור קנינו לו רכב כמעט חדש. בהמשך, מכספי מתנות החתונה שקיבל, הוא שילם ‘מעשר’ לבני ברוך על שווי הרכב שקיבל. בני אמר לנו זאת במפורש, ולצורך זה בירר אתנו כמה עלה הרכב. היה לו חשוב מאד להעביר ‘מעשר’ לבני ברוך גם על מתנות שוות כסף שקיבל, ולא רק על הכנסה.
14. במאי 2007, כמה ימים לפני חג השבועות, התקשר אלינו בשש בבוקר והודיע לנו שמגיע לו מזל טוב שכן התארס וכבר התקיימה מסיבת אירוסין במרכז בני ברוך.
15. כעבור ימים אחדים הודיע לנו שהחתונה תתקיים תוך זמן קצר – כשבועיים – בניו-יורק, והזמין אותנו להגיע. למרות שהיה מדובר בהתראה קשה ולא מאד מכבדת, עשינו מאמץ גדול והגענו לאירוע. באירוע היו שמונה קרובי משפחה בסך הכל (הורי הכלה, אנחנו, דוד שלי שמתגורר בארה”ב), והיתר היו כשלושים-ארבעים חברי בני ברוך מקומיים, שעזרו להם לה להפיק את האירוע בלוח הזמנים הדחוק.
16. בני אמר לנו שגם על המחאות החתונה הוא שילם ‘מעשר’, מעבר לשווי הרכב (שקודם לכן לא היה לו מהיכן לשלם עליו מעשר).
17. הם חיו כל השנים בדירות שכורות בפתח תקווה, במרחק הליכה מהמרכז של בני ברוך. זה היה השיקול לבחירת הדירה.

מתוך: תצהיר רשמי – אהרון אפלבאום – תביעת עמותת בני ברוך נגדי

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן