תוצאות הוצאת המכתב

1. הסתבר לי, כי מייד לאחר הוצאת מכתב התלונה, הוא הגיע לידי בני ברוך.
2. תחילה נעשה ניסיון לפעול מול בקשר למכתב דרך בני, ורק לאחר שזה לא הצליח יצא מכתב האיום לפני תביעה, שבהמשכו הגיעה התביעה.
3. אציין, שבחצי השנה שלפני הוצאת מכתב התלונה הקשר שלי עם הבן היה רופף ביותר, וכמעט ולא קיים. אולי שיחה טלפונית פעם בשבוע או שבועיים. הם לא הגיעו אלינו במשך חודשים ארוכים מאד, כחצי שנה או יותר (עם הנכדים נשמר הקשר).
4. והנה, מייד אחרי הוצאת המכתב, זכינו לפרץ של “אהבה” ו”תשומת לב” מהבן ורעייתו. ממש ימים אחדים לאחר הוצאת המכתב התקשר אלינו הבן והציע שהם יבואו אלינו לשבת. לא רק שזה היה אחרי חצי שנה שלא היו אצלנו כלל, אלא שזה היה לאחר שנים (שלוש או ארבע שנים), במהלכן לא הגיעו אלינו לשבת כלל.
5. התרגשנו מאד לקראת השבת. התכוננו אליה בקפידה. קנינו אוכל כשר, העמדנו פלטת שבת וכו’, אבל אז גילינו במהלכה, כפי שציינתי קודם, שבינתיים השתנו הדברים בבני בברוך ו”הוחלט” שאין צורך בשמירת שבת כהלכתה והתברר שאפשר לעשות מנגל בשבת וכו’.
6. יום יומיים לאחר השבת הוא התקשר לאשתי וביקש להיפגש איתי בבית קפה. היא נפגשה איתו. הוא אמר דברים אישיים של לקיחת אחריות מצדו על הקשר אתנו שלא נראה לי נכון לפרט אבל דרש מאתנו “לשנות דברים”.
7. הוא ביקש שאוציא ‘מכתב התנצלות’, שאכתוב לנמענים אליהם שלחתי את מכתב התלונה ואודיע שאני חוזר בי מכל הטענות. הוא העביר לאשתי מסר ברור, שאם אני רוצה שהיחסים ישתפרו אני צריך לחזור בי ממכתב התלונה, שהיא הבינה ממנו שפוגע בבני ברוך ולכן פוגע בו או במעמדו בקבוצה. היה ברור לנו שהוא פועל תחת הנחיות או מסרים להוריד אותי ממכתב התלונה.
8. מספר ימים לאחר מכן הגיעו אלינו הבן ורעייתו שוב הביתה (כמובן, שתדירות חריגה ובלתי נתפסת מבחינת ביקורים, והיה לנו ברור שזה מלאכותי), ודיברנו. הוא חזר על אותם דברים. אני אמרתי לו שאני לא מתכוון להתנצל. שאני איני מגביל אותו בפעילותו ושהוא לא יגביל אותי. הם קמו והלכו.
9. למחרת התקשרו ואמרו דברים שאני לא רוצה לכתוב אותם מפאת כבודם ובעיקר כבודה של כלתי.
10. לאחר מספר ימים קיבלתי את מכתב האיום מבני ברוך. כאמור, החלטתי לא להיכנע. אבקש להדגיש, שגם לאחר שקיבלתי את מכתב האיום לא פרסמתי ולא הפצתי את מכתב התלונה.
11. בהמשך הזמין אותי בני למפגש עם חבריו. זה היה ניסיון ברור למניפולציה. הרגשתי שהם מנסים “לפוצץ” אותי באהבה: חיבוקים, נישוקים, תשומת לב מופלגת. הכל מופרז ומלאכותי, אבל גם מחושב וענייני. רצו להראות לנו שהכל בסדר, שהאנשים נפלאים.
12. בהמשך הפגיש אותי בני עם חבר בני ברוך שהוא מעין הפסיכולוג של הקבוצה, כ’. נפגשתי איתו ארבע פעמים, ביניהן שלוש עם הבן. בפגישות המשותפות ניסה כ’ בצורה ברורה “להטיל את האשמה” על בני (כלומר שהבעיה היא עם הבן ולא בקבוצה או בדפוסי החיים בה), ודרך שיחות אלה גם למדתי לא מעט על בני ברוך.
13. לאחר זמן רב קיבלתי מכתב תשובה ממנהלת המחוז במשרד החינוך – מצורף ומסומן נספח 7. המכתב התחמק מהתייחסות ישירה לדברים, והיום אני יודע שגם אינו משקף את התמונה במלואה. סביר בהחלט שמנהלת המחוז לא “שיקרה” לי, אלא שגם היא לא הכירה את התמונה המלאה, שבני ברוך טורחים להסתיר.

מתוך: תצהיר רשמי – אהרון אפלבאום – תביעת עמותת בני ברוך נגדי

לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן