- בחינת הידוע לנו על בני ברוך לאור אמות המידה הכלליות שנסקרו לעיל מלמדות, שבבני ברוך מתקיימים מאפיינים מובהקים של ‘כת’, באופן שלגיטימי לחלוטין לכנותם כך. הדברים נמצאים בהלימה כמעט אחת לאחת. זו, מכל מקום, היתה ועודנה עמדת המרכז:
- מנהיגות: הקבוצה כולה מתנהלת סביב ה“רב” מיכאל לייטמן. המנהיג הבלתי מעורער. המנהיגות בראשותו של לייטמן מכתיבה כיצד על החברים בקבוצה להתנהל, להתנהג, “מעודדת” עם מי להתחתן, מכתיבה איך לחנך את הילדים, היכן לגור וכן הלאה. לייטמן נתפס כמי שמצוי בדרגה רוחנית עליונה וייחודית בדורו (האדם היחיד החי כיום ש”עבר את המחסום” ולפיכך שרוי בעולם הרוחני), הצינור של האנושות כולה אל הבורא, שיש לפעול בהתאם להוראותיו ומסריו. הוא הצודק בכל אמירותיו, הוא בעל הכוח לחסוך מהאנושות גורל אפוקליפטי של ייסורים, הוא מי שלא יכול לטעות. הערצה והסגידה גוררת אף נתינה מוגזמת מצד התלמידים ללייטמןולקבוצה באופן אישי כמו עזרה בצרכיו האישיים (דירתו, מלבושיו), והתנדבות לקבוצה (ניקיון השירותים) והגנה על המנהיגמפני העולם החיצוני.
- טקסים וטקסיות: הפעילות בבני ברוך רצופה “טקסים”, שיוצרת חיברות של החברים לתוך הקבוצה: שיעורים בעלי אופי טקסי בלילה / ריקודים ביחד / מחזיקים ידיים / הרמות ‘לחיים’ בעלות משמעות וכן הלאה. גם ללא טקס מובנה – ישנו הבדל בין חבר בני ברוך חיצוני הצופה בערוץ הטלוויזיה של לייטמן, לבין אלו המגיעים מדי לילה, משתתפים בפעילויות שבת, לוקחים חלק בהתנדבויות ומרגישים שזכו להיות חלק מהקבוצה האליטסטית.
- סודיות: הסודיות היא מאפיין בולט של הפעילות בבני ברוך. חברי הקבוצה אינם מספרים לעולם שבחוץ את האמת המלאה לגבי תפיסותיהם, דרכי פעולתם ויעדיהם. יש לכך גם “הצדקות”: מי שבחוץ לא יוכל ואינו בשל להבין את לייטמן, ויש קודם כל לחשוף אותו לאמת שבתורת הקבלה, להכניסו פנימה, ורק אז יוכל להיחשף לדברים במלואם – מה שמביא להטעייה ותרמית בתהליכי הגיוס.בנוסף ישנם מפגשים “סודיים” – מפגשים שחברים חדשים או חברים שאינם חלק מהקבוצה הפנימית לא יכולים להשתתף בהם.
- בדומה, הם פועלים באמצעות גופים אחרים. למשל, בעת מחאת קיץ 2011 הם הקימו והפעילו את תנועת הערבות מבלי לגלות לציבור הרחב בצורה ברורה שמדובר בבני ברוך.
- התנתקות מהמשפחות / “דילול” הקשר עם המשפחות: קיבלנו דיווחים רבים על התנתקות וריחוק של חברי בני ברוך ממשפחותיהם: מהעדויות עולה כי חברי הקבוצה ממעטים לשהות עם המשפחה מאחר ורוב שעות הפנאי מנוצלות עבור הפעילות בבני ברוך (אם בשיעורים, אם בפעילות התנדבותית), ממעטים להגיע לביקורים ואירועים משפחתיים (ארוחות שבת, חגים) בגלל שתמיד מתקיימת פעילות מקבילה בבני ברוך, שנמצאת בסדר עדיפויות קודם וראשון.בנוסף מתגבש “ריחוק” – בעיקר מהמשפחות שאינן תומכות בפעילות בבני ברוך, שנובע מכך שהחברים מרגישים שהמשפחות “עלולות לדרדר אותם רוחנית” וכו’.
- משיחותינו עם הורים לילדים בבני ברוך עלה באופן ברור “מוטיב חוזר”: “שאיבה” הדרגתית של הילדים לתוך בני ברוך והפעילות בה. תהליך הדרגתי שעבר על בניהם מהאזנה לשיעורים בודדים אל מה שהם כינו כ”שיעבוד”:שינוי אורחות חיים של הילדים, ויתור על ידידים קודמים, נטישת תחביבים או לימודים אקדמיים, החלפת עבודה ומקצוע, בין היתר בהתאם לצרכים של בני ברוך. העיסוק והתעניינות הופכים להיות בעיקר בקבוצה ולא ניתן לשוחח איתם כמעט על דבר פרט לקבוצה ולמנהיג. שינוי באמונות בסיסיות, בערכים, מבלי שלהורים, בני זוג, חברים יש כל אפשרות להביע דעה על התהליך.
- בידול בין החברים לבין מי שאינו בקבוצה: מאפיין המתקיים במובהק. מי שחבר בבני ברוך הוא “בדרך” (במונחי הקבוצה) לישועה רוחנית, והוא מודע, מאושר ונוטל חלק בהבאת הגאולה.; מי שבחוץ הוא בחושך / “בהמה”, “בובה”, חי חיי בורות ואומללות ונדון (אם לא ייגאל על ידי הקבלה) לייסורים. אנחנו – החברים בבני ברוך, בעלי הידע, אנשי ה”טוב”; והם – העולם הכללי, שחי בחוסר ידיעה, בשליטת היצר הרע. מה שיוצר ריחוק בין חבר המצטרף לבני ברוך למי שלא, המתבטא במפגשים אינטנסיביים של חברי בני ברוך בלבד המתקיימים גם לילדים. הורים שעזבו את בני ברוך, אינם יכולים להביא את ילדיהם למפגשים אלו, גם אם מדובר לכאורה בחוגים טריוויאליים.
- אדיקות וציות: החברים מאמינים באמונה שלמה שרק דרכו של לייטמן היא הנכונה, שרק היא יכולה להביא גאולה לעולם. לייטמן קובע את התפיסה והחברים מצייתים לה. למשל, הוא קובע את רמת הדתיות, והחברים מתאימים את עצמם להנחיותיו. מתקיימים יסודות ברורים של שליטה, גם באמצעות מנגנונים פורמליים (תקנונים, וועדות), וגם באמצעות לחץ קבוצתי מתמיד ומשמעותי שפועל על החברים כל הזמן, הן פסיכולוגית-רוחנית והן חברתית. בד בבד מופעלים סנקציות על מי שלא ממלא אחר הכללים וההוראות. לדוגמא, מי שלא הגיע לשיעור לילה, מתדפקים על דלתו כדי להביאו ואם עדיין לא הגיע עשויות להיות מופעלות עליו סנקציות.
- מיסיונריות: בבני ברוך קוראים לזה ‘הפצה’. המדובר במאפיין בולט ומרכזי בפעילות הקבוצה, עניין שלייטמן וההנהגה נותנים לו דגש רב וחשיבות ראשונה במעלה. החברים מגויסים באופן טוטאלי להפצה, והארגון פועל באופן שיטתי להפצה וחשיפתו של לייטמן ושל עקרונות הקבלה בכל הזירות והמדיות האפשריות, תוך השקעה בתרגומים לשפות, במציאת דרכי שיווק מתוחכמות ויצירתיות ורתימת כישורי חברי הקבוצה לשם כך.
- מערך ההפצה של ‘בני ברוך‘ הוא שיטתי ומתוכנן, ומנוהל על-ידי מערכת משומנת המנצלת את משאבי הארגון: הקמת ‘קמפוסים’ ללמידה, הפצת מידע אינטנסיבית באתרי אינטרנט, הנחיית ‘מגיבים מטעם’ ברשתות החברתיות, הפעלת ערוץ טלוויזיה עצמאי (ערוץ 66 בכבלים), שכל כולו מוקדש להפצת מסרי הקבוצה, תוכנית בתחנת רדיו בהנחייתו הבלעדית של לייטמן, שלטי חוצות, פרסום טורים של לייטמן באתרי אינטרנט מרכזיים, פרסום מודעות ענק בעיתונות ועוד. ההפצה מיועדת לקהלים ו”פלחי שוק” שונים: ילדים ונוער (תכניות הילדים כגון “הכיתה של מר שמלו” בערוץ הטלוויזיה של בני ברוך), פעילים חברתיים (תנועת הערבות ומעגלי השיח), הורים (תכנים על חינוך), הקהילה הגאה, וכן הלאה. לקבוצה מטרה [בלתי ניתנת להשגה] להביא גאולה לכלל האנושות ופתרון לשלל בעיות החיים. אין גם דרך אחרת להשיג ישועה רוחנית אישית, אפילו לא לימוד הקבלה באופן עצמאי או דרך קבוצה אחרת. ההתקדמות הרוחנית טמונה בהשתייכות לקבוצה ובביטול העצמי ביחס לקבוצה. אין דרך נוספת להגיע לאושר, לאמת ולהצלחה מלבד הדרך של לייטמן [מה שיוצר ומוביל לפחד לעזוב את הקבוצה– עזיבה המוצגת לחברים כמעין “מוות רוחני” או “בזבוז הגלגול”].
- גיוס כספים וויתור על רכוש: החברים מחויבים לשלם ‘מעשר’ מהכנסותיהם לטובת בני ברוך. המדובר בדרישה בסיסית שבלעדיה לא ניתן להיות חבר בקבוצה וגם לא ניתן להתחיל בהתקדמות הרוחנית. הדרישה מוצגת בפני החבר רק לאחר שכבר נוצר אצלו עניין בקבוצה. מעבר לכך מצופה מהחברים גם לתרום עבור פרויקטים מיוחדים.
- סולידריות: ה”ביחד” הוא מאפיין בולט בכל הפעילות של בני ברוך ובתפיסה של לייטמן. באמצעות מנגנונים פורמליים ולא פורמליים מצופה מהחברים לקיים קשרים הדוקים עם החברים האחרים. זו “המשפחה החדשה”. כמו כן נישואין מעודדים רק עם חברי הקבוצה. מי שמפר את הכללים פוגע בקבוצה כולה ולכן קיימת “תרבות הלשנות” וחובה לדווח על אי ציות של חברים אחרים מתוך “סולידריות” ואחריות לקבוצה. הסולדיריות היא לחברי הקבוצה בהיותם חברי קבוצה, ולא כאנשים פרטיים. כאשר אדם עוזב את בני ברוך הדרישה היא לניתוק קשר מוחלט עמו, בשם אותה “סולידריות”.
- מטעם זה עמדת המרכז היתה ועודנה, כי בבני ברוך – והכוונה כמובן למעגל הפנימי של חבריה המקובצים סביב המנהיג במרכז הארגון בפתח תקווה – מתקיימים מאפיינים מובהקים של “כת”. אין המדובר בפעילות פלילית, אבל אין ספק שקיימים בבני ברוך מרכיבים דומיננטיים של שליטה והמאפיינים המובהקים של קבוצה כיתתית. המאפיינים שנסקרו לעיל מבססים לדעתי באופן מלא את הדברים שכתב מר אפלבאום במכתב התלונה נשוא התביעה.
מתוך: תצהיר רשמי רחל – תביעת עמותת בני ברוך נגד אהרון אפלבאום
לעמוד התצהיר הראשי – לחצו כאן
לקריאת כל התצהירים שהוגשו בתביעתם של בני ברוך נגדי – לחצו כאן